אתמול, ט' ניסן, מלאו 47 שנים לפטירת הצדיק הירושלמי המיוחד, הרב אריה לוין. אפשר לכתוב רבות על תורתו, השקפתו ובעיקר אהבתו לכל אדם. בימים של ניקיונות, הכנות, בלגן, קייטנות-פסח וגם עצבים, הנה קצת השראה - כמה שורות נפלאות מהצוואה שהותיר בכתב ידו:
* "תמיד היתה מגמתי להשריש בליבי אמונה חזקה בהשגחה פרטית".
* "השתדלתי עד כמה שאפשר במצוות בין אדם לחברו, כמו שאמר הכתוב: 'ומה ה' דורש ממך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך'.
* "נזהרתי מאוד לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, עד שנעשה אצלי לטבע שני. גם נזהרתי להקדים שלום לכל אדם".
* "התאמצתי תמיד להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ותיכף ומיד התפללתי שלא ייענש שום אדם בסיבתי".
* "השתדלתי בכל מאמצי כוחי להשריש בליבות בני ביתי שיחיו אהבת הבריות, ובמקום לנטוע שנאה לחוטאים השתדלתי להשריש אהבה וכבוד ויקר ליראים".
* "נקל יותר ללמוד כמה שפות ולהתרגל לדבר בהן, מלהימנע לדבר מה שאינו צריך".
* "בני היקרים, אל תתערבו חלילה וחס בשום מחלוקת שבעולם ואל תחזיקו במחלוקת, ואפילו לשם שמיים".
ספר אחד לא הספיק לכל הסיפורים הנפלאים עליו. הסופר שמחה רז הוציא תחילה את רב המכר "איש צדיק היה", ואחר כך עוד ספר סיפורים - "צדיק יסוד עולם". מומלץ.
