כאשר מפסיקים לדבר ומתחילים לנגן או לשיר – המציאות משתנה. עולם הניגון נמצא מעל לעולם הדיבור, והתורה אומרת לנו לעלות מדיי פעם רמה, ולהיפתח אל המוזיקה. הבוקר, בחלק היומי בפרשת השבוע, משה מקבל הוראה להכין שתי חצוצרות כסף, ולתקוע בהן בזמנים יוצאי דופן (כשצריך לקרוא לעם, כאשר נאלצים לצאת למלחמה, וגם להבדיל בהקרבת הקורבנות בחגים ובמועדים ובזמני שמחה). "ספר החינוך" מסביר בשפה נפלאה את המצווה המיוחדת הזו, לתקוע בחצוצרות. המילים נכתבו לפני כשמונה מאות שנה אבל רלבנטיות מאוד ושווה להשקיע בהן דקה, למרות העברית העתיקה. קולות הניגון, כך הוא כותב, מוציאים אותנו מהשגרה, ומי שזוכה לשמוע כמו שצריך את קול השופר – יודע בדיוק את סוד העניין:
"האדם מהיותו בעל חומר צריך התעוררות גדולה אל הדברים, כי הטבע מבלי מעיר יעמוד כישן, ואין דבר יעוררהו כמו קולות הניגון, ידוע הדבר, וכל שכן קול החצוצרות, שהוא הקול הגדול שבכל כלי ניגון. ועוד יש תועלת נמצא בקול החצוצרות לפי הדומה מלבד ההתעוררות אל הכוונה, כי בכוח הקולות יסיר האדם מלבו מחשבת שאר עסקי העולם ולא ייתן לב באותה שעה כי אם בדבר הקורבן, ומה אאריך וידוע זה לכל אשר היטה אוזן לשמע החצוצרות וקול שופר בכוונה".
