מדברים כל הזמן על "תפילות הימים הנוראים", מדברים על "תפילות מול הפגנות", ואיך וכמה ואיפה מותר להתפלל – אבל לא מדברים על מהות התפילות. אולי אם נתחבר רגע למסר של יום כיפור, אם נפנים אותו – נצטרך לריב פחות על החמרת הסגר.
כי מה בעצם אומרים שם, באותן תפילות שכולם עוסקים בהן? קודם כול, שצריך לקחת אחריות על טעויות. "אשמנו, בגדנו" – אנחנו ולא האחרים. תמצית יום הכיפורים היא הווידוי. זה לא המגזר האחר, זה לא הפוליטיקאי שאני שונא, זה לא הפרויקטור. גם אני לא בסדר.
אבל אחרי ההכרה באשמה לא שוקעים ברגשות אשם, אלא מבינים שאפשר גם לתקן. יום כיפור מאפשר לאתחל את המערכת, למחוק את מה שהתקלקל, ולהתחיל מחדש. נכון שטעינו, פישלנו, התבלבלנו בדרך, אבל עוד יש לנו סיכוי להינצל. השער פתוח.
זו לא מליצה שכתובה במחזור התפילה, זוהי מטרת היום הקדוש בשנה: לקחת אחריות, ולהתחיל לתקן. נדמה לי שמדינת ישראל צריכה כרגע בדחיפות את יום הכיפורים.
