- ראש השנה תשפ״ו לקראתנו, יומיים של חג קדוש. הוא מתחיל ביום שני לפני השקיעה בהדלקת הנרות, ומסתיים ביום רביעי עם צאת הכוכבים. יש ביטוי מפורסם: “הכל הולך אחר הראש”. כלומר הראש, ההתחלה של השנה, חשוב ומשפיע על העתיד, ולכן אנחנו משתדלים שאלה יהיו יומיים מלאים במצוות, בתפילה ובמעשים טובים.
- מה העיקר? אם נסתכל בתפילות של ראש השנה נגלה שבניגוד ליום כיפור שבו אנחנו עוסקים בעצמנו, בחטאים, בחשבון נפש, בעניינים אישיים, בראש השנה לא מזכירים זאת. העיקר בראש השנה הוא המלכת ה’ על עצמנו ועל העולם כולו. המלכה היא ההבנה שכל דבר שקרה איתנו ועתיד לקרות בשנה הקרובה, הוא ממנו. הביטחון והכלכלה, דרך חיי הבית, הפרנסה, הילדים, ובכלל - החיים, בידיו. גם אם כל השנה נראה שגורמים אחרים משפיעים על החיים שלנו יותר מכל, ומנווטים אותם ואת ההחלטות שלנו, אנחנו שואפים לעצב כעת מחדש את חיינו, נכון יותר. להתאים את הרצון והמעשים שלנו, לרצונו של אלוקים.
- המצווה המרכזית בראש השנה – לשמוע תקיעת שופר. תקיעת השופר נשמעת בבתי הכנסת בימים שלישי ורביעי, בדרך כלל בשעות הבוקר-צהריים. המצווה היא להגיע לתקיעות השופר בשני הימים של החג. התוקע בשופר מברך, הציבור עונה אמן, ואז שומרים על השקט במהלך כל התקיעות כדי לא ליצור ״הפסקה״ בין הברכה למצווה. בהרבה בתי כנסת מפרסמים גם שעה שבה יש תקיעות נוספות אחרי התפילה. בתי חב״ד מפעילים “מבצע שופר”, לא רק בבתי הכנסת אלא גם בגינות וברחובות. בתחילתה של השנה אנחנו משתיקים את כל הרעשים וכל הסחות-הדעת, ומאזינים לקול הפשוט והצלול של השופר ששמעורר את הנשמה.
- נהוג לקבל על עצמנו “קבלה קטנה” בראש השנה, שיפור קטן ומעשי בחיים, שאפשר ליישם מעכשיו. מה למשל? כל מה שקשור בנתינת צדקה ועשיית חסד, או למשל לקבל על עצמנו להקפיד על ברכה או תפילה נוספת או לימוד תורה נוסף, להימנע מלשון הרע ועוד ועוד. פרשנינו מסבירים שכמו שקונים בגד חדש לגוף, כך הקבלה החדשה היא בגד חדש לנשמה, לשנה החדשה.
- בראש השנה נהוג לאכול בערב את ה”סימנים”: תפוח בדבש, גרעיני רימון ועוד ועוד. ה”חפץ חיים” נהג לומר שהסימן הכי מתוק וטוב לשנה מוצלחת – הוא פשוט להיות בעצמנו מתוקים וטובים. להתחיל את השנה בשמחה, בלי עצבים ובלי לחץ.
שנזכה ל”ראש” טוב, לשנה טובה ומתוקה!
