שבוע טוב. רגע קטן אחד בנתב”ג, השבוע: עברתי ליד המסוע הארוך, שם הוצבו לפני כשנתיים 255 תמונות של חטופים יקרים. כמה דמעות נשפכו שם, כמה חפצים אישיים הונחו, כמה סטיקרים הודבקו, כמה תפילות. כמה פעמים משפחות חטופים בדרכן לעוד משלחת בחו”ל עברו והצטלמו על פני התמונות האלה. עכשיו הטור הארוך ליד המסוע כמעט ריק.
בדיוק כשעברתי שם הוחזרה לישראל גופתו של מני גודארד, ושלוש תמונות של חטופים חללים נותרו. אנשים רבים עצרו שם, כמוני. ראיתי אותם אומרים פרק תהילים, מתבוננים, חושבים, מצלמים ושולחים. תיירים מחו”ל בטח לא הבינו איך מסוע ארוך וריק הוא מקום כל כך משמעותי, כמעט קדוש.
אבל הפעם היה לי זמן להתבונן גם לצד השני, על הקיר שממול. כבר כמה חודשים מוצגת שם תערוכה חדשה – “נצח ישראל”, ועכשיו אפשר להתעמק בה יותר. זה מומלץ, וגם נותן הקשר לסיפור חטופינו, בתוך הסיפור הכללי. זה קיר ארוך ובו מסע מרתק של 3,000 שנה בתולדותינו. מעצמות זרות שמנסות להכניע אותנו, מרידות, מאבקים, הצלחות, לימוד תורה, דבקות בזהות היהודית, גלות, עבר מפואר וגם הווה ועתיד מבטיחים. מסע מחכים ומרגש.
כרגע הקיר מסתיים בדיוטי פרי, אבל יש לנו עוד תמונות להוסיף לתערוכה...
בשורות טובות.
