בכיר במשרד הבריאות מתבקש להתפטר, בגלל "אישור מיוחד" שנתן לאחד מעשירי הארץ לנחות בישראל מקפריסין וללכת ישר למסיבה, בלי שום בידוד. הסיפור הקטן והמרגיז הזה עלול להיות קו פרשת מים, חלילה, כי לכולנו נמאס. כי זה מפרק את כל הסולידריות שהתקופה הזו דורשת. כי כל זה שווה ואפקטיבי רק אם כולנו ביחד מקפידים על הכללים.
יש בישראל אינספור ילדים שלא חיבקו את סבא וסבתא כבר כמה חודשים. יש פה אנשים שנכנסים לבידוד באחריות וברצינות, רק כי שהו ליד חולה קורונה, ומערך שלם של חברים ומשפחה מביא להם דברים לפתח הבית. יש פה אומנים שלא יכולים להופיע, מסעדות שפועלות תחת מגבלות, מובטלים רבים, ומיליוני ישראלים ששונאים את המסכה אבל מקפידים לחבוש אותה. ויש פה גם מי שחושבים שהכללים האלה, תכלס, לא נועדו עבורם.
הנה משל נפלא של רבי שמעון בר יוחאי (אותו רבי שמעון שההילולה ביום פטירתו הייתה השנה כל כך קטנה, ושכל המדורות לזכרו בוטלו, בדיוק בגלל אותה ערבות הדדית):
"מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה.
נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו.
אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ?
אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ.
אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה".
זה לא משנה כמה כסף ופרוטקציות יש לך, או אם נדמה לך שהקורונה נגמרה. אנחנו באותה ספינה.
