פרשת בהעלותך שנקרא בשבת הקרובה מתחילה באהרון הכהן, שמדליק את האש במנורה במשכן. כמה עומק מסתתר ב-5 המילים של רש"י, כשהוא מתאר זאת כך: "עד שתהא השלהבת עולה מאליה".
הוא החזיק את הלהבה צמוד לנר שהדליק, עד שראה שהנר כבר דולק לבד ומאיר בעצמו.
זו לא רק הדלקה טכנית של המנורה. אהרון הכהן, הדמות החינוכית והרוחנית של העם, מלמד אותנו איך להדליק אש של התלהבות בכל מה שאנחנו עושים – וזה נכון להורים, למורים, למנהלים, למפקדים ולכולנו.
בהתחלה מוטל עלינו בהחלט להדליק את האש. לגשת ולחנך, לדבר, להסביר, לתת תשומת לב. אבל אי אפשר תמיד לתת לילד יד ולהגיד מה לעשות. יש שלב שבו חייבים להרפות. אי אפשר להישאר לידם לנצח. לא נוכל לעשות הכל במקומם. צריך למצוא את התיזמון הנכון לקחת צעד אחורה, ולתת להם להאיר את האור שלהם מעצמם.
אין כאן כללים ברורים: לפעמים הורים צריכים הרבה סבלנות לטפח את הילד. לפעמים מורים צריכים להשקיע הרבה כדי להכשיר את הדור הצעיר. אבל לפעמים הם חונקים אותו מרוב תשומת לב וצריכים כבר להתרחק.
מילותיו של רש"י קוראות לנו לשים לב לכך – שהאחריות מוטלת עלינו להדליק את האש, להלהיב, אבל גם לעזוב ולתת להם לזרוח.
עד שתהא השלהבת עולה מאליה. אמן.
