קצת הפסקתי להקשיב כשהרב זלמן וישצקי אמר אמש למאות הנשים בסדנת "מתחדשות": "אני רוצה לספר סיפור על נס!". אם אתם קוראים את הטקסטים שלי אתם יודעים שאני פחות מספרת פה סיפורי ניסים. אבל הנה הסיפור המפתיע שהוא סיפר:
"לילה אחד הייתה רעידת אדמה בקליפורניה. הכול זז מהמקום, וגם בית הכנסת של חב"ד ברחוב פיקו המפורסם בלוס אנג'לס רעד כולו. כיסאות זזו ממקומם, סידורים נפלו, הכול הפך לבלגן אחד גדול.
באותו זמן, בחור צעיר אחד ישב ולמד לבדו בבית הכנסת. הוא ראה מה קרה והחליט לסדר. הבחור עבד במשך שעות: הוא הכניס ספרים בחזרה למדפים, ניקה, טאטא, הרים, ובבוקר – לא ראו בכלל שהייתה שם רעידת אדמה. המתפללים הגיעו להתפלל שחרית, כל הבניינים בעיר הפוכים, ורק בית כנסת שלהם ניצל. איזה נס!
הבחור שמע אותם מדברים על הנס הגדול, ובהתחלה רצה לספר להם מה הוא עשה כל הלילה, אבל אז הוא נעצר והבין: זה נכון, היה פה נס. אני הנס שלהם.
אני חושב שיש כאן מסר עמוק. אנחנו מציינים מחר את י"ט בכסלו, היום שבו מייסד חסידות חב"ד יצא מהכלא אחרי שנעצר על הפצת החסידות. זהו היום שבו בעצם החסידות כולה יצאה מהכלא. אז זה מה שתנועת החסידות באה לומר לנו: אנחנו יכולים להיות הנס של מישהו אחר. אנחנו צריכים להיות הנס של מישהו אחר.
לא צריך לדבר יותר מדיי, זה יכול לקרות מאחורי הקלעים, אבל זה אומר לקחת אחריות ולפעול בעולם הזה. אז תסתכלו על הילדים שלכן, על בן הזוג שלכן, וגם על אדם שפגשתן במקרה - ותחשבו: האם אנחנו יכולות להיות עבורם נס?".
