מרגישים לפעמים הצפה? שמחה עצומה, דכדוך, בלבול? רגשות סותרים וחזקים? כדאי להכיר את המנגנון שהפרשה מציעה: באמצע העלילה ההיסטורית, הדרמטית - אנחנו מקבלים עוגנים. אנחנו מקבלים מצוות מעשיות.
בפרשת השבוע, פרשת "בוא", יוצאים ממצרים. אבל רגע אחד מתוארת מכת בכורות וכל הבנים הבכורים במצרים מתים, ואז רגע אחד אנחנו מקבלים מצווה מעשית – לקדש את החודש. ואז פרעה מודיע שעם ישראל יכול לצאת, אבל ממש תוך כדי הדרמה הזו אלוקים מצווה עלינו להניח תפילין ולחגוג את ליל הסדר בכל דור ודור.
למה הפרשה שבה יוצאים ממצרים, היא גם הפרשה שבה מופיעות לא פחות מ-20 (!) מצוות? יש כאן מסר עמוק וחשוב:
התורה היא לא ספר עלילתי ולא סרט. היא תורת חיים. ולכן בתוך הרגעים הכי עוצמתיים, בתוך ה"וואו", היא נותנת לנו מצוות נצחיות, היא מכניסה את הערכים לתוך השגרה, לתוך חיי היומיום. היא צורבת בנו לנצח את הסיפור בצורה הכי מעשית. היא גורמת לנו לתעל את כל הרגשות הסוערים שלנו לתכלס, למצוות ומעשים טובים, לעשייה חיובית.
כל אחד מוזמן לחשוב, בפרט בתקופות סוערות, מה הוא לוקח על עצמו, איזה עוגנים קבועים הוא מוסיף לחייו.
שבוע טוב, בשורות טובות.
