לפעמים, דווקא אחרי שעשינו דברים טובים, אנחנו חווים נפילה, נתקפים רגשות אשם ומרגישים לא בסדר: אולי מה שעשיתי לא היה מספיק? אולי אפשר יותר? אולי זה בכלל לא נחשב?
לדעתי הדברים הבאים, שכתבה המורה ג'קלין חטב מאשקלון, יכולים לשנות לנו את התודעה:
בפרשת "כי תצא" שקראנו השבת יש את הכמות הגדולה ביותר של מצוות בכל התורה כולה. 74 מצוות מגוונות, מכל תחומי החיים. ובסוף הפרשה מופיע דווקא הציווי הבא: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".
פרשנינו מסבירים: עמלק מזוהה עם היצר הרע, שהוא - הספק, החולשה, חוסר האמונה. והוא תוקף אותך דווקא אחרי שעשית המון מצוות, המון דברים טובים בעולם. דווקא אז, אותו ספק שבתוכנו מגיע ומעורר בנו רגשות אשם ותחושת חמיצות, כאילו כל מה שעשינו לא היה שווה. אלה קולות שמרפים את ידינו, שהרבה פעמים יגרמו לנו להפסיק להשתדל ולנסות.
זה נכון בכל תחום בחיים. כהורים שמשקיעים בילדים, כעובדים שמנסים לעבוד היטב, וגם בזוגיות, בהתנדבות, ובוודאי בחודש אלול, שעניינו תיקון ושיפור מעשים.
לכן אחרי כל כך הרבה מצוות, הפרשה מזכירה: אם עשית משהו טוב, גם אם זה חלקי ולא מושלם – תמחה את עמלק! אל תיתן לכוח הזה של הספק והייאוש להיכנס לתודעה שלך ולהקטין אותך. העשייה שלך מבורכת.
בהצלחה.
