חודש טוב, היום ראש חודש טבת, אבל היום הזה נקרא גם "עיד אל בנאת", חג הבנות. חג שנחגג בעבר בקהילות רבות בצפון אפריקה, והיום בישראל הוא שב ומתחדש. ומה חוגגים? אחווה נשית ועוצמה נשית.
מרים פרץ סיפרה לי פעם על זיכרונות הילדות שלה ממרוקו: "היינו עוצרים את החיים לטובת יום שכולו אני ואת, יום של הצדעה לגבורת היומיום הנשית, לאימהות. גבורה היא לא רק בשדה הקרב, היא גם בחינוך הילדים, בקהילה. זה היה היום של כל גיבורות היומיום".
בתוניס נהגו לערוך ביום הזה חגיגה משותפת לכל הבנות שהגיעו למצוות באותה השנה. הן התכנסו יחד, הודו לאימהות ולסבתות שלהן, קיבלו מתנות, ובתוכן גם את המתנה הגדולה מכל – המצוות.
בסלוניקי שביוון נשים ביקשו סליחה זו מזו בהתרגשות, כמו בערב יום כיפור. בג'רבה נחשב היום הזה ליומן של הרווקות, שהתכנסו יחד. השתתפות באירוע נחשבה לסגולה להינשא באותה שנה.
ויש שורש קדום לתאריך הזה: בימי בית שני, בתקופת עזרא ונחמיה, התרבו נישואי התערובת. בדיוק ביום הזה, א' טבת, הורה עזרא להפסיק את ההתבוללות והציבור הפסיק לשאת נשים נוכריות והקים בתים עם בנות ישראל.
אנחנו בדור של קיבוץ גלויות. לא רק אנשים מתקבצים לכאן, אלא מסורות ומנהגים. חודש טוב, עיד אל בנאת שמח.
