בכל שנה מחדש אני מפרסמת את הרעיון הפשוט הזה, ובכל פעם אני מקבלת תגובות מפתיעות על כמה שזה עובד.
אז הנה, כך כתב לי לפני כמה שנים הרב דעאל כהן מקהילת "ראש יהודי" בתל אביב:
"הרבה פעמים הכול בחיים נראה תקוע. גם בפרשת השבוע, פרשת ויגש, זה נראה שאין מוצא. הבנים של יעקב אבינו יורדים למצרים בגלל הרעב ומוצאים את עצמם מול השליט המצרי, שמתעקש להשאיר אצלו את אחיהם הקטן בנימין. הם לא יודעים שהשליט הוא למעשה יוסף, אחיהם. לא ברור איך אפשר בכלל לצאת מזה.
פעמים רבות אנחנו נמצאים במצב שמאיים עלינו. זה יכול להיות תלמיד או מורה שמרגיש לא מובן, בני זוג שנקלעו למשבר, הורים שמתקשים לשוחח עם הילדים. אתה מרגיש חסום ונתקל בחומות,
והכל מסתבך.
מה עושים? כשכואב – מדברים. מספרים. כך מתחילה הפרשה: 'וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה'. הוא פשוט ניגש לשליט המצרי וזועק מעומק הלב. יהודה מגולל בפרשה את הסיפור המלא, כולל כל הרגישויות והמורכבויות שבו. הוא מדבר בשטף ובכנות, משתף בתחושות ובחששות שלו, ולא מתבייש להביע מצוקה וגם לתקן ולעשות תשובה על מעשיו בעבר.
ואז – הבלתי יאומן קורה: יוסף לא יכול להתאפק, והוא מגלה להם שהוא לא שליט מצרי קשוח אלא האח האובד שלהם, יוסף. האחים בוכים ומתרגשים ומתאחדים, ואחרי שנים של נתק, הכל משתנה לטובה. לפני שתי דקות יהודה לא דמיין שדבר כזה יכול בכלל להתרחש.
כשמתחילים לדבר באמת, במלוא העוצמה, לשתף בכנות – פתאום חומות נופלות. נסו את זה בבית. מוזמנים גם לספר מה קרה. בהצלחה".
