כמה רגעים מתוך אירוע השלושים לרב אורי זוהר, שנערך אמש בירושלים:
ישי ריבו סיפר איך הגיע פעם לביתו של הרב אורי לשיעור קשה במיוחד. כשהוא לא הבין את מה שהוא לימד, הוא פשוט הסתכל על הפנים שלו ולמד ככה הרבה.
הרב דן טיומקין סיפר ש"הוא היה המבוגר הכי צעיר שהכרתי" והתפעל במיוחד מכך שגם בגיל שבעים ושמונים הוא ידע לשנות גישה חינוכית. "הוא לא היסס להחליף את כלי העבודה, כשראה שהם לא מתאימים".
הרב עופר גיסין שהקים איתו את "ביחד", עמותת החוזרים בתשובה, דיבר על היחס המיוחד של הרב אורי לנושא: "הוא הבין שצריך ליצור פה שפה חדשה של אנשים, שצריכים להיות גשר בין המגזרים".
שמעון שחר סיפר על היחס שלו ליחיד, לפרט. "בעל פיצוציה סגר את החנות בשבת, והרב אורי בירך אותו על כך. אבל הוא גם טרח ונסע לשכונה שלו, יותר מפעם אחת, ופשוט עבר בין בתי הכנסת ואמר לאנשים שהוא מבקש לקנות שם עכשיו ולחזק את החנות. יש עוד אינספור סיפורים קטנים כאלה של עזרה ואכפתיות, שאף אחד לא שמע עליהם".
הרב חגי מזור אמר שיש אנשים שמתלהבים פעם בכמה זמן, למשל בחג מסוים או בשבתות, אבל הרב אורי חי את כל שנותיו בהתלהבות בלתי פוסקת. ואז הרב מזור פשוט בכה על הבמה, בצער אמיתי.
אביתר בנאי אמר: "הרב אורי היה מצפן – לתוכי. לא אדם שהופך אותך להיות מישהו אחר, אלא מישהו שמחבר אותך טוב יותר לפנימיות שלך".
והמנחה, ידידיה מאיר שמו, אמר שמדובר בסיפור חיים חד-פעמי, קיצוני, לכאורה "גדול מהחיים", אבל שכל אחד מאיתנו יכול לקחת ממנו משהו קטן, לחייו שלו.
