חנוכה בברית המועצות

וואו. לנה רוסובסקי, עיתונאית שגדלה במוסקבה, מספרת על חנוכה ועלינו. אם גם לכם יש סיפורים כאלה אשמח לשמוע. וכך כותבת לנה:

"בברית המועצות חגגנו את חנוכה כל שנה בדלתות נעולות וחלונות סגורים. מאכלים טעימים, לעטקס, דרניקי (יודעים מה זה?) ואיפה החנוכייה? והנרות? לא מכרו דברים כאלה בחנויות. החנוכייה שלנו הייתה עשויה מתפוחי אדמה. כן, כן, טריק ידוע מימים ימימה... אז בשנות ה-80, במוסקבה, סבא רבא שלי גדליהו היה עושה בורות קטנים עם כפית בחצאי תפוחי אדמה, ושם בתוכם שמן ופתילות.

ועל הנרות האלה בירכנו: להדליק נר של חנוכה, שעשה ניסים לאבותינו, שהחיינו וקיימנו.

החנוכייה המאולתרת שלנו לעולם לא הייתה על אדן החלון. גם במרכז השולחן בסלון היא לא הייתה, אלא בחדר צדדי, מאחורי דלת סגורה. אם יכנסו השכנים, שלא יראו... שלא יראו את האור שלנו.

זה לא סיפור פרטי. ככה חיו היהודים. חברות יקרות, חברים יקרים, אני יודעת שהלב כבד. יודעת שלרבים אין מספיק אוויר לנשום, יודעת שקשה לשמוח או לחגוג.

חנוכה השנה הוא אחר. הלב מעוך, העצבים חשופים והנשמה מרוטה. ועם זאת, אני מוצאת בליבי שמחה. אני שמחה שלמרות הכל, אני כאן. אנחנו כאן. ואפשר כבר לא להחביא את החנוכייה שלנו בחדרי חדרים.

ומותר כבר שיראו את האור, בכל מקום. גם בעזה.

בואו נרבה באור. על הניסים ועל הנפלאות, בימים ההם – וגם בזמן הזה. אמן".