מיהו איש השנה שלך? הנה מה שכתבתי לפרויקט סיכום 2018 של "ידיעות אחרונות":
נדמה לי שאין אדם שבהלוויה שלו היו גם הרב חיים קנייבסקי וגם בנימין נתניהו. לא רק היו, אלא הרגישו אבל וצער. זה קרה השנה בהלווייתו של ד"ר יעקב וינרוט ז"ל, המשפטן המפורסם, הסניגור המוביל, פרקליטם של בכירי המדינה.
לא בחרתי בו כאיש השנה בגלל הישגיו המקצועיים. גם לא בגלל המיליונים הרבים שהרוויח, ולא בגלל המיליונים הרבים שהתברר במהלך השבעה שנתן לצדקה לאורך השנים. הוא לא איש השנה שלי כי ליווה את שנות ילדותינו בדרך לבית הספר, מתראיין ברדיו על התיקים של עזר ויצמן ואריה דרעי, וכעבור שנים ליווה את שנות ילדותם של ילדיי בדרך לבית הספר, מתראיין ברדיו על התיקים של בנימין ושרה נתניהו.
בחרתי בו בגלל קולו הייחודי והחשוב בחברה הישראלית, קול שלא נשמע מספיק. כל השנים וינרוט דיבר הרבה על לקוחותיו, אבל פחות על דעותיו האישיות. הוא השקיע שעות בלימוד תורה ובייצוג משפטי, אבל פחות שעות בהשמעת עמדותיו כלפי חוץ. חבל. היה לנו מה לשמוע.
התמהיל הווינרוטי המיוחד מיזג תורה והשכלה, שתיהן ברמה הגבוהה ביותר. יראת שמיים ושמירת הלכה, יחד עם הצטיינות אקדמית ומקצועית. רבים מנסים לשלב ולהיות גם וגם, אבל וינרוט הראה איך עושים זאת. הוא לא בז לציבור שממנו הגיע, הוא לא בז לציבור שהיה שונה ממנו, והציע נוסחאות עדינות לשילוב בין הנושאים הנפיצים ביותר, בעיקר תורה וצבא. הוא, שגם קיבל הצעה להיות שופט בבית המשפט העליון וגם למד בחברותא קבועה עם ראש ישיבת פוניבז', יכול היה באמת לדבר בשם כל המגזרים והעולמות, ולנסות לגשר ולקשר ביניהם.
אבל הוא לא היה מהאו"ם, ולא טשטש והחביא את מה שראה כבסיס של הכל: התורה. בעידן שבו היהדות נתפסת כמשהו פרימיטיבי, כמו במערכונים של ראובן ואסתי, הוא הזכיר לנו כמה הרמה שלנו, כעם הספר, צריכה להיות גבוהה. "התורה היא לא עוד דבר בעולם", אמר לאחרונה. "היא גם לא דבר חשוב בעולם, וגם לא הדבר הכי חשוב בעולם. תורה היא העולם. ללמוד תורה זה לבנות את העולם, ואתה הבנאי. זוהי התרבות שלנו מאז ולתמיד. התרבות הזאת היא היום נרדפת, מבוזה. אין ערך ללימוד, לרוח, לעמל שאין בסופו רווח כספי".
עצם קיומו, עצם היכולת "להיות וינרוט", נסכה בלב רבים תקווה. הנה, זה אפשרי. הלוואי שהוא לא היה פנומן חד פעמי, אלא אדם שרבים יכולים לצעוד בדרכו, ולהשמיע קול כזה.
