1.
בקרוב יתחיל גלעד ארדן לכהן כשגריר ישראל בוושינגטון ובאו"ם וציפי חוטובלי תיכנס לתפקידה כשגרירה בלונדון. הנה רק כמה רעיונות עבורם:
- ישבתי פעם עם קונסול בחו"ל ונדהמתי מגודל הלשכה, התפקיד והמשאבים – מול קטנות החזון ושלל האינטרסים הפוליטיים. לפעמים אפשר להוציא את האדם ממרכז הליכוד, אבל אי אפשר להוציא את מרכז הליכוד ממנו. ארדן וחוטובלי מוכשרים ומצליחים, ושניהם התלבטו אם לקבל את התפקיד, כי הוא לכאורה מסיט אותם מהמסלול שתכננו. הם התמקדו במשך שנים בבניית בסיס הכוח שלהם במרכז הליכוד, לקראת הפריימריז שתמיד היו באופק. אי אפשר לצאת לבירות העולם ולהמשיך לפעול מתוך נקודת מבט כזו. ביי ביי חתונות של פעילים, להתראות לוביסטים, היו שלום מתפקדים מאורגנים. מעכשיו כל אחד מאיתנו, אזרחי ישראל, הוא מרכז הליכוד שלכם.
- קחו אותנו איתכם. הטכנולוגיה הרי מאפשרת זאת. שגרירים הם לא רק דיפלומטים מעונבים ששומרים על דיסטנס. אנחנו רוצים לצאת איתכם ועם משפחותיכם לרילוקיישן הזה. תלמדו להשתמש בכלים החשובים האלה – בעברית ובאנגלית – באופן יצירתי. לא כל שגריר הוא רון דרמר, שהופך לאיש סוד בכיר ולשותף אינטימי בשני צידי האוקיינוס, אבל כל שגריר יכול להפוך לפרזנטור של מדינתו. דיפלומטיה בזום, מדינאות בסטורי, יש אינספור דרכים למנף את התפקיד לעידן הזה ולספר את הסיפור היהודי-ישראלי-ציוני המדהים בדרכים חדשניות.
- אתם יכולים למלא את הלו"ז שלכם בשני סוגי אירועים: פעילות חביבה ונעימה בקרב התומכים המובהקים (כל השדולות והארגונים היהודיים, נוצרים אוהבי ישראל, רפובליקאים) או עימותים סוערים עם פעילי BDS ושלל גורמים אנטי-ישראליים ("צפו: כך ענתה חוטובלי לפעיל של ג'יימס קורבין", "צפו: ארדן מכסח את שגריר לבנון באו"ם"). כל אלה מביאים הרבה לייקים וחשיפה – מחיאות כפיים סוערות, או צעקות בוז – אבל אסור להתמכר. רוב הציבור לא נמצא שם. כדי לשפר באמת את מעמדה של ישראל צריך לדבר עם הרוב הדומם, שלא קם בבוקר ושר התקווה וגם לא בילאדי בילאדי. הוא לא בדיוק יודע, ולא ממש מתעניין, ויש לו עוד אלף טרדות ופושים מרתקים בסלולרי, ופה ושם קופץ לו גם משהו על ישראל.
אל תפגשו ארגונים יהודיים, תפגשו יהודים. יהודים שאין להם ארגון הם הקבוצה הגדולה בארה"ב. לכו גם לציבור דובר הספרדית שהוא הכוח העולה באמריקה, לכו לקמפוסים, לכו לישראלים לשעבר (כמיליון איש בארצות הברית) שכל אחד מהם הוא שגריר ישראל קטן במקום מושבו, אבל לפעמים הוא מלא מרירות וכעס. לכו למקומות שמהם לא ייצא סרטון ויראלי, אלא שיחה משמעותית.
פעמים רבות, בהרצאות בארצות הברית, הרגשתי שהשיחה שלי בדרך הלוך וחזור עם נהג "אובר" מפורטו-ריקו או איראן, חשובה יותר מההרצאה עצמה לארגון פרו-ישראלי.
- זו לא תקופה רגילה, ואתם לא שגרירים רגילים. תמיד כדאי לאחות קרעים, אבל עכשיו התפקיד שלכם הוא לרפא. אתם מגיעים לערים מוכות, שביטחונן העצמי נסדק. ניו יורק ולונדון חטפו מכה קשה, ואתם נציגים של המדינה היהודית הקטנה במזרח התיכון שיכלה לקורונה. הקהילות היהודיות נפגעו באופן קשה במיוחד. אלפי נפטרים. תכניסו ללו"ז ניחומי אבלים ופגישות עם כמה שיותר משפחות שכולות מנגיף הקורונה. זה ירגש אותם, ואתם תעשו את זה בשמנו. יש כעת תחושה בקרב יהודי העולם שהם תמיד היו שם בשבילנו בעת צרה, אבל כשהם נקלעו לראשונה לאימה כזו – אנחנו קצת נעלמנו. זו ההזדמנות לתקן, להתייצב לצידם כשבתי הספר נפתחים שוב, כשחוזרים לבתי הכנסת, לחבוש פצעים, לחבק, לנחם, פשוט להיות שם.
בהצלחה.
2.
כשהתואר החיצוני לא מתאים למידות הפנימיות – נוצרת בעיה. גם בפרשת השבוע, גם בפרשת מכבי תל אביב.
פרשת קורח מתארת אדם שהיה עשיר ופיקח. קורח נהנה ממעמד גבוה ומתפקיד חשוב. אבל לצד פיתוח הידע והחוכמה שלו, הוא שכח לפתח את אישיותו ואת מידותיו הטובות. משה ואהרון, לעומתו, היו מלאים בענווה, באהבה ובטוב לב, ורק מתוך כך הפכו למנהיגי האומה.
הרב משה צבי נריה כותב: "אסונה של האנושות הוא שהידע והעוצמה שלה – לא עומדים ביחס מקביל להתפתחותה המוסרית. זהו אסון כשאדם עולה לגדולה, אבל לא משקיע קודם את מיטב כוחותיו בתיקון עצמי".
קורח לא הצליח להשתלט על הקנאה, השנאה, האגו והכבוד – והוביל למחלוקת קטלנית. העובדה שמישהו הוא "כוכב רשת", "כוכב כדורגל" או "זמר מפורסם" – לא מלמדת כלום על פנימיותו. רבי נחמן מברסלב קורא לזה "מפורסמים של שקר", ומזהיר את כולנו מפני הפער הזה, שנגמר גם השבוע בכישלון.
3.
אמא של "קופיקו" נפטרה השבוע, בגיל 93. אי אפשר לספור כמה שעות של צחוק מצטבר היא העניקה לילדי ישראל. בראשית דרכה, תמר בורנשטיין לזר כתבה סדרת ספרים אחרת, שהייתה אז פופולארית במיוחד: "חגי ישראל". בסגנון הפשוט והישראלי שלה היא הסבירה לילדים על חנוכה, יום כיפור, ראש השנה וגם על השבת. דפדפתי השבוע בספר "השבת", בן 112 העמודים. היא כתבה סיפורים יפים על השבת, קטעים להמחזה, משחקים, שירים וגם הסברים בלשון קלה. "דע את עמך", היא קראה לפרק הזה:
"שבת – היום השביעי בשבוע, שתחילתו בערב של היום השישי ונגמר עם הלילה של היום השביעי. היהדות ראתה בשבת מקור לקדושת החיים על פי התורה וליחסי חברה מתוקנים... עם הדלקת הנר, פוסק החול ומתחילה השבת. מנהג הוא לברך את הילדים בליל שבת ולומר: ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה. כל אחד רשאי להוסיף ברכות משלו".
תודה, תמר, בשם דור שלם. שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "לכל אחד יש תפקיד משלו, ומשימת חיים משלו. אם קורח היה יודע שכל אדם הממלא את שליחותו בעולם, חשוב לפני בורא עולם כמו אהרון הכהן הגדול בקודש הקודשים – הוא לא היה מתחיל במחלוקת נגד משה רבנו. אין מצווה להיות מספר אחת, יש מצווה לעשות את השליחות המיוחדת לנו" (הרב אלימלך בידרמן)
