בירושלים הקדימו להציב השנה את השילוט הזה, בגלל ההמונים שמגיעים. כבר אחרי היום הראשון של הסליחות נכתב בכניסה לעיר, בגדול: "הימנעו מהגעה ברכב פרטי לסליחות והשתמשו בתחבורה ציבורית".
המחנך אפרים אורן ראה את הנוסח וכתב על כך: "יש פה עומק. לסליחות – לעולם אל תגיע כאדם פרטי, אלא כחלק מציבור. זה לא עניין פרטי, זה חיבור אל כל הציבור".
הוא צודק. זה אירוע לאומי. התמונה ששלח אליי דובר הכותל אחרי הסליחות הראשונות שם נראתה לי לא הגיונית. חשבתי שמדובר בתמונה מליל הסליחות האחרון, הצפוף ביותר, מהשנה שעברה, אבל לא. הרחבה התמלאה ככה כבר בלילה הראשון, וכל מעמד כזה שובר מחדש את השיא של קודמו.
מה מביא לשם בחצות לילה, על חשבון שעות שינה יקרות, גברים ונשים, קבוצת עובדי בנק לצד חסידי ברסלב, ובעיקר הרבה מאוד בני נוער ובני 20+? והאם הם לא שמעו בדרך חדשות ברדיו, והם לא מעודכנים שהם אמורים לריב ולא לשיר ביחד? אולי האחדות העמוקה הזו היא סביב מה שיש לכל מי שמגיע, ללא קשר לדעותיו – נשמה.
יוצר התוכן אליסף עזרא כתב על כך השבוע באינסטגרם, בשפה החדשה הזו, שהיא שונה מאוד מהשפה המגזרית, הפוליטית והתקשורתית שהתרגלנו לספר בה את הסיפור שלנו: "הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עם עצמכם כרגע, זה לנסוע לסליחות בכותל. לבחור ערב. ללבוש את הבגדים הכי יפים שיש לארון שלכם להציע. לשמוע בנסיעה פיוטים. לתדלק את הנפש ברוחניות. לקחת נשימה ארוכה ולמלא את הריאות בקדושה. כל המסיבות בעולם, כל המסעדות בעולם, כל הדייטים בעולם, לא משתווים לזה. שום דייט לא משתווה לדייט עם השם יתברך".
אז איפה שלא תהיו, אתם מוזמנים לסליחות במוצאי שבת. והנה גם שבת בפתח, וגם היא דייט כזה. שבת שלום!
