היום, אחת הדרכים לבדוק אישיות של בן אדם היא לבדוק את יחסיו עם הרשתות החברתיות: כמה הוא גולש ולאן? כמה דברים הוא מעלה ביום? מה הוא מעלה? ואולי השאלה החשובה ביותר היא – מה הוא לא מעלה?
בפרשת השבוע, בלעם מסתכל על עם ישראל ומפיו פורצת ברכה נרגשת: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". ממה הוא מתלהב? למה האוהלים במדבר כל כך מרגשים אותו? רש"י מסביר שבלעם נתקל לראשונה במושג הפרטיות. אומה שלמה שנודדת בחום, ועדיין, יודעת להפריד בין רשות הרבים לבין רשות היחיד. כל אוהל בנוי כך שלא יציץ לתוך האוהל הסמוך, או בלשון רש"י: "ראה פתחיהם שאינם מכוונים זה מול זה".
איזו עוצמה. לא כולם יודעים הכל על כולם. לא כולם מסתכלים על כל חביתה שכל אחד מכין בבוקר, ואז מתעדכנים מה הוא קנה לסלון. בלעם מגיע מעולם שכולו פריצת גדר וחוסר גבולות, ופתאום הוא רואה מול עיניו שאפשר אחרת. יש כל כך הרבה כפתורים של "פרסם" ו"שתף" ואין אף כפתור של "אל תפרסם,כ תשמור לעצמך, תבנה עולם פנימי", אבל זה הכפתור המשמעותי ביותר: מה אתה משאיר לעצמך? מה נשאר בינך לבין המשפחה, החברים, בינך לבין עצמך או אלוקים?
מוזמנים לשתף (:
