אנחנו לא יודעים מה הנשמות הקדושות האלה עושות שם למעלה

“אנחנו לא יודעים מה הנשמות הקדושות האלה עושות שם למעלה”, אמר לי ישראל פניגשטיין. נכדו מעוז פניגשטיין, תושב סוסיא, נפל בקרב בעזה.
לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות, שמעתי ממשפחות שכולות רבות את התחושה שיותר מ-1,800 נשמות יקרות נוכחות פה במובן מסוים, שולחות כוחות ומסרים, סוגרות מעגלים. הנה הסיפור שסיפר לי ישראל:
כשמעוז נכדו היה ילד, הוריו אלעד וצורית היו בשליחות במונטריאול, קנדה. מעוז למד בכיתה בבית הספר היהודי, “היברו אקדמי” עם בנימין פרידמן ואליענה רוהר, אבל הם לא שמרו על קשר. שנים חלפו. אחרי שמעוז נפל, אליענה ההמומה פנתה לקבוצת הווטסאפ של בוגרי בית הספר, והציעה להנציח אותו. וסיפרה שהיא מתחילה לאסוף כסף כדי להדפיס עותקים של הספר “מסילת ישרים”, שכתב רבי משה חיים לוצאטו, הרמח”ל, ומלא בדברי חוכמה ומוסר עתיקים וקדושים.
אליענה כתבה שהעותקים ייתרמו לבית הספר שבו כולם למדו ביחד, ולעוד מקומות, כדי שכמה שיותר אנשים ילמדו לעילוי נשמתו. אמרה ועשתה. הספרים הודפסו. בנג’י קרא, וכתב לה שהוא טס בעוד כמה ימים למשלחת התנדבות לישראל. וביקש עותק לתת למשפחה של מעוז, ״שייראו מה עושים לזכרו”.
החופה של אליענה ובנג’י, נערכה לאחרונה בקנדה. הרב זלי קליימן שחיתן את הזוג הצעיר, סיפר שם כך: “הנשמה של מעוז מחברת את שניכם. הוא השדכן שלכם. למדתם ביחד 12 שנים, ומעולם לא דיברתם שיחה אחת משמעותית. והנה, התחברתם בגלל הגיבור היהודי הזה, והתחברתם בגלל האהבה שלכם ללימוד תורה. זה לא הסיפור הפרטי של בנג’י ואליענה. כולנו חלק מדבר גדול מאוד”.
בנג׳י ואליענה בני 26, היא מסיימת את לימודי הרפואה בקרוב, ואז הם מתכננים עלייה. ובעודי כותבת את הדברים, פורסם גם כי אודיה, אלמנתו של מעוז, התארסה. אנחנו באמת לא יודעים מה הנשמות הקדושות עושות שם למעלה.