בשבת בבוקר יקראו בבתי הכנסת את פרשת "כי תישא", על חטא העגל.
עם ישראל לא רצה לחכות עוד למשה רבנו, שאמור היה לרדת מהר סיני עם לוחות הברית. העם ביקש לעשות לעצמו עגל זהב. משהו מהיר, נגיש, זמין, אבל שגוי לגמרי.
הם החליטו להחליף את האמת הנצחית בתחליף אחר, והתחילו לרקוד סביבו ולהעריץ אותו.
משה רבנו ירד מההר וניפץ את לוחות הברית. זה רגע של שבר, של טרגדיה.
אבל אז מתחיל התיקון – העם מחשב מסלול מחדש, משה מתחנן ומתפלל, ואז זוכה לפיוס, למחילה, להזדמנות שנייה.
הם מקבלים שוב לוחות שניים, שלמים, והמסע ממשיך.
המסר מהסיפור הוא נצחי: זוהי ירידה לצורך עלייה. פרשנינו מתארים כיצד העם הולך במדבר עם שברי הלוחות ועם הלוחות השלמים ביחד, כדי לזכור את הטעויות שעשינו, אבל גם את היכולת לחזור לעצמנו ולתקן.
שנזכה תמיד לפיוס ולתיקון. שבת שלום.
