כמה אש ראינו ביממות האחרונות, מי במציאות ומי דרך המסך. להבות אש מכלות, שורפות, הורסות. בעוד כמה שעות נדליק אש מסוג אחר. נרות שבת.
כי כמו כל כוח או תכונה – הבחירה איך להשתמש בדברים היא בידינו. אפשר להשתמש באש כדי להצית ולהשמיד בתים, ואפשר – על ידי נרות שבת – להשתמש באש כדי להביא ברכה ושלווה אל תוך הבית.
המצווה הזו רמוזה באחד הפסוקים היפים בתורה, שמופיע בפרשת השבוע - "חיי שרה".
כך מספרת השבוע התורה על רבקה אימנו ועל המפגש שלה עם יצחק אבינו: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶה. וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ".
רבקה נכנסת לאוהל, ויחד איתה חוזרת לשם הרוח של שרה אימנו.
חז"ל מסבירים: "כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת". רק עכשיו, כשרבקה הגיעה, הנר שכבה - נדלק מחדש. האווירה באוהל השתנתה.
נשים רבות לא ידליקו השבוע נרות בבית, כרגיל. חלקן פונו מביתן ודואגות לגורלו, חלקן יודעות שהוא נשרף. הברכה שנהוג לומר אחרי הדלקת הנרות נראית השבוע רלוונטית במיוחד:
"ותיתן לנו ולכל ישראל חיים טובים וארוכים, ותזכרנו בזיכרון טובה וברכה, ותפקדנו בפקודת ישועה ורחמים. ותברכנו ברכות גדולות, ותשלים בתינו, ותשכן שכינתך בינינו... והאר נרנו שלא יכבה לעולם ועד, והאר פניך וניוושעה".
שבת שלום.
