בפרשת השבוע, פרשת ויצא, יעקב אבינו נאלץ לעזוב את ביתו בפתאומיות, מפני שאחיו עשיו רודף אחריו ורוצה להרוג אותו. הוא בורח אל חרן, כשהוא עני ובודד.
אבל פרט אחד, משנה את העלילה: לפני שיעקב יוצא לדרך, יצחק אביו קורא לו. הוא מברך אותו וגם מטיל עליו שליחות: להמשיך את השושלת ולבנות את האומה הישראלית. צא לחרן, הוא אומר לו, זמנך הגיע. תמצא אישה, תקים משפחה, תנהיג, תוביל.
וכך הופך יעקב אבינו מפליט שנמלט על נפשו – לאדם שבונה לא רק את העתיד שלו, אלא של עם ישראל. הוא כבר לא “בורח מ-“, אלא “הולך אל”.
פרשנינו מזכירים שאת ההסתכלות הזו כדאי לאמץ גם בחיינו האישיים והלאומיים. הרבה פעמים אל מול אתגר וקושי - אנחנו יכולים דווקא לקבל תפקיד (ואולי גם לתת לבני משפחה וחברים שמתמודדים עם אתגר - תחושה של משמעות).
כשאתה מחובר לשליחות האלוקית שלך - הכל נראה אחרת.
