החייל מחברון, גיבור או רוצח? ומה עם השחרור המוקדם של קצב, זה בסדר או לא? ומי באמת רצח את תאיר ראדה? ואהוד יערי, הוא באמת אמר "יאכנע"? עייפים משעון הקיץ, אנחנו מתבקשים לגבש עמדה – ובהקדם! – על כל הכותרות הבוערות.
יש משהו מרגיע בדופק נצחי שפועם בשקט. בחסידות קוראים לזה "לחיות עם הזמן": לבדוק תמיד מה פרשת השבוע ומה החלק היומי בה, וללמוד אותו באותו בוקר.
כך שלצד כל הכותרות המרעישות, חשובות יותר או פחות, מתחילה הבוקר פרשת "שמיני", והיא מלאה במסרים. לא, היא לא איזה "תבלין" או "תוספת", היא תשתית החיים שלנו עצמם.
בחלק היומי מופיע אחד המשפטים היפים של רש"י, לדעתי. בזמן חנוכת המשכן במדבר, בטקס החגיגי והמרגש, משה רבנו קורא לאהרון במיוחד, כדי שיתחיל בעבודה. משה ממש צריך לומר לאהרון להתקרב כבר אל המשכן. רש"י מתאר זאת כך:
"היה אהרון בוש וירא לגשת. אמר לו משה: למה אתה בוש? לכך נבחרת!".
כלומר, משה צריך לומר לאהרון להתגבר על הבושה וההיסוס והרתיעה הטבעיים שיש בו, כי הוא זה שנבחר לתפקיד. אבל יש פרשנים שקוראים את המשפט הזה ("למה אתה בוש? לכך נבחרת!") אחרת: כיוון שאתה מתבייש – נבחרת. דווקא העובדה שאתה לא חד משמעי וקולני ופסקני, אלא מתמהמה, חושב רגע, מרגיש לא ראוי ולא מלא בביטחון עצמי – היא שעושה אותך למנהיג. לפי הפרשנות הזו, בושה היא יתרון.
זהו, אפשר לחזור להתכסח.
