הצעות נישואין, ימי הולדת, ימי נישואין – הכול עולה לרשת. זה יפה ומשמח לשתף את כולם, אבל בפרשת השבוע מופיע עיקרון יסודי על דברים אישיים מול דברים פומביים:
כשאומרים לנו "מעמד הר סיני" אנחנו מדמיינים מאות אלפים עומדים ומקבלים את עשרת הדברות, באירוע גדול ומרשים. אבל המעמד הזה הוביל לחטא העגל, וכאשר משה רבנו ראה את עגל הזהב – הוא ניפץ את הלוחות. אחרי הסליחה והמחילה, החל מעמד קבלת הלוחות השניים. הפעם זה היה אחרת לגמרי. אלוקים אומר למשה: "וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ, וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר, גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא".
הפעם אין קהל, הפעם זה רק אני ואתה. והפעם זה מצליח. אלפי שנים אחר כך, אנחנו ממשיכים את המעמד השני, ולא את הראשון. רש"י כותב על כך: "אין לך יפה מן הצניעות". בעידן שבו אם לא פרסמת - לא עשית, פרשת השבוע מזכירה שלפעמים אם לא פרסמת - עשית יותר, עשית משהו נצחי.
