בסיומו של כזה שבוע סוער, פרשת השבוע מציעה נחמה. בפרשת "נשוא" מופיעה ברכת הכהנים המפורסמת: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". ברכה, שמירה, הארת פנים, חן, שלום. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
מאז ועד היום, אלפי שנים, הורים מברכים כך את ילדיהם בכל ליל שבת, והכהנים מברכים כך את עם ישראל, אבל כדאי לשים לב לנוסח הברכה. בזמן התפילה, מכריז מישהו מן הקהל: "כהנים!". הם מתעטפים אז בטלית, ואומרים: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". המילה האחרונה בברכה הזו מפתיעה למדיי. אנחנו לא מברכים "להדליק נרות שבת באהבה" או "על אכילת מצה באהבה". אבל כדי לברך ולהתברך – צריך לפתוח את הלב ולאהוב. זה תנאי מקדים לשפע ולטוב שהכהנים מברכים בו את העם. צריך עין טובה, נדיבות והזדהות עם הכלל. זה מה שיוביל לברכה בחיינו.
הרב משה גרילק כותב שברכת הכהנים היא אימון יומי עבור כולנו. תרגיל קבוע באהבה. בעידן של שרלטנים שמציעים פייק-סגולות, בעידן של התרמות שבהן אינך יודע לפעמים לאן הולך הכסף, הפרשה מזכירה שבכל בית כנסת סמוך לביתנו מתבצעת, בכל בוקר, הברכה העוצמתית הזו, בחינם ובאהבה. שבת שלום.
