אחרי שנה קשה, הכל מתחיל לחזור, ואת הכל לומדים להעריך מחדש. בשבת היינו, לראשונה מאז תחילת הקורונה, בשבת מלאת חברים, שבת שבע ברכות. לא חשבתי שאי פעם אתרגש ככה משיחה עם חברות סביב שולחן, או מסוכריות שנזרקות על חתן שעולה לתורה.
ופתאום בסוף קריאת התורה, קיבלתי הסבר לתחושה הפלאית הזו. בפסוק האחרון של ספר שמות, בסיכום המסעות של העם במדבר, כותב רש"י: "מקום חנייתם – אף הוא קרוי מסע". לא רק הזמן שבו הם זזו קדימה נקרא מסע. גם העצירות, גם כשהכריחו אותם לעמוד במקום – זה חלק מהמסע. גם אז לומדים ומתקדמים ומתפתחים. פרשנינו מסבירים שבכל פעם, דווקא מתוך החנייה – הם קיבלו יותר כוח למסע הבא.
אנחנו אחרי שנה של חנייה, אבל זו לא הייתה שנה של בזבוז זמן, של כלום ושום דבר. השנה הזו גם היא חלק ממסע החיים, גם בה למדנו והתקדמנו, גם אם זה היה פנימי ונסתר. ועכשיו חוזרים לנוע, ביתר עוצמה.
חזק, חזק ונתחזק. חודש טוב.
