מאוד קשה למצוא את הנוסחה המדויקת הזו, את האיזון. אנחנו רגילים לדבר על הכנסת האורחים של אברהם אבינו, על כך שהוא רץ אחרי שלושה אנשים זרים כדי לתת להם לאכול ולשתות. זה נכון, אבל פרט קטן וחשוב מסתתר כאן. אברהם מבקש שאורחיו ירחצו את רגליהם. רש"י מסביר: אברהם חשב שהם עובדי עבודה זרה שמשתחווים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס בשום פנים ואופן עבודת אלילים לתוך ביתו.
זוהי הגדולה של אברהם אבינו, שממנה עלינו ללמוד: מצד אחד קירוב, מצד שני ריחוק. מצד אחד נתינה ואכפתיות, הלב פתוח והבית פתוח, וכל האנושות כולה מוזמנת להצטרף למסע שלו. מצד שני הוא לא מתבלבל, מציב גבולות ברורים ונחרצים, יודע מתי להתרחק וממה להיזהר, כך שאפילו אבק של עבודה זרה לא ייכנס לאוהל המיוחד שלו ושל שרה.
גם לחסד ולעזרה לזולת ולתיקון העולם – יש גבולות.
