לקראת יום הזיכרון שלחו לי כל כך הרבה סיפורים על הנופלים, ואי אפשר להקיף את הכמות ואת האיכות. לכן ננסה להנציח את כולם דרך ציטוט קצר ועוצמתי אחד. שימו לב למשפט הבא שמופיע בתלמוד:
"כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו".
מי שבוכה ומצטער כשהוא שומע על הקדושים שנפלו, צריך לדעת שכל דמעה שלו נספרת ונשמרת שם למעלה. יש ערך בעצב ובצער שלנו. הדמעות פועלות פעולה למעלה.
זו הרי לא סתם באסה. זה לא צער על עניינים קטנים וחסרי חשיבות, וזה גם לא בכי של ייאוש ופסימיות בלבד. זה צער שקשור בנצח, באנשים שהרוע המוחלט סימן אותם כאויב יהודי, בדמויות שהאור שלהן בעולם כבה ואנחנו לומדים עליהן ומתחברים אליהן. אלה דברים עמוקים מאוד בנפש שלנו ובעם שלנו.
כשאנחנו מצטערים מהדברים הנכונים – הקדוש ברוך הוא איתנו, סופר כל דמעה ודמעה. זה לא סימן לחולשה. להיפך. זו עדות לעוצמת החיבור שלנו לטוב, לקדוש. הצער הוא התחייבות להמשיך את הנופלים ולהאיר את העולם.
שמעתי פעם רעיון יפה: הדמעות האלה לא יורדות למטה, הן עולות למעלה.
