אתמול בחמש ועשרה שמתי את הסלולרי בצד, בהטענה, על מצב שקט. התחלנו להדליק נרות חנוכה. אחרי שגם הילדים סיימו להדליק, ולשיר "הנרות הללו" ו"מעוז צור", גיליתי שכבר חמישה לשש. 45 דקות קסומות חלפו. ניגשתי לסלולרי ורק בווטסאפ בלבד חיכו 52 הודעות. יותר מהודעה אחת לדקה.
יש מנהג עתיק, לא לעשות מלאכה בזמן שאחרי הדלקת נרות. נדמה לי שבדורנו המנהג הזה חשוב יותר מסופגניות וסביבונים. זוהי חתיכה של שבת באמצע יום חול. זוהי הזדמנות להזכיר לעצמנו שהאור של נרות חנוכה נוצץ יותר מהאור של המסך. רבי פנחס מקוריץ, מראשוני תנועת החסידות, אמר: "בחנוכה, בשעת הדלקת נרות, יורד אור הגנוז, ולכן יש לכל אדם לישב (לשבת) אצל הנרות שלו אחר ההדלקה כל החצי שעה".
זה לא סתם נר וגפרור. אור גדול מאוד יורד לתוך הבית שלנו, ליד החלון או הדלת. צריך לקבל אותו כראוי. משפט חסידי אחר קובע כי עלינו להקשיב למה שהנרות מספרים לנו. לשם כך צריך לשתוק, להרפות, לא לרוץ ממקום למקום או ממשימה למשימה, אלא להתמקם ליד החנוכייה, ולתת לשלהבות לדבר.
אתם מוזמנים לנסות את זה היום, בהדלקת הנרות. חנוכה שמח.
