האתגר: להרפות

מה הכי קשה לנו לעשות? לא לעשות כלום. בחנוכה נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה שלאחר הדלקת הנרות (אולי צריך לקרוא לזה: "אני אישה. אני שובתת")...
הנה דברים שאמרה על כך הרבנית ימימה מזרחי: "פעם היה קל יותר לשבת ליד החנוכייה בזמן הזה. רק לשבת, להביט בשלהבות ולהירגע. היום זו משימה. לא לטגן סופגניות, לא להחליף חיתולים, לא להגיש שום דבר. פשוט שבי. שבו. תדברו ליד החנוכייה, תשירו, תתפללו, תצחקו, תשתקו, תסתכלו. הרי מה הדבר שהכי חסר לנו בעולם? יישוב דעת. מה הכי קשה לעשות? לא לעשות. את רוצה לסמס למישהו ושוכחת למי רצית לכתוב ומה בכלל רצית. את הולכת בנחרצות למטבח ואז תוהה: מה חיפשתי פה בעצם? אז שבי והביטי בחצי השעה הזו בעצמך, בסובבים אותך, וראי מה יש לך. ראי את ה'יש' ולא את ה'אין'. רק תפסיקי להתאמץ ולהתרוצץ ולחשוב שהאור נמצא במקום אחר. האור נמצא כאן, אצלך. תביטי בשלהבות ותקבלי תובנות חדשות לגמרי. לראותם בלבד. זה כל מה שצריך לעשות. אל תחמיצי. אל תהרסי את הרגעים האלה בעשייה".