אף פעם לא הלכתי לבדוק במוצאי שבת תוצאות של משחקי כדורסל. הלילה בדקתי.
התארחנו בשבת במלון כפר המכבייה ברמת גן. בשבת בבוקר ניגשה אליי מישהי שישבה על ספסל על הדשא עם אוכל ביתי בקופסאות, וחבילת מצות.
"אני פה בשביל הבן שלי", היא הסבירה, ולא כל כך הבנתי. "הוא שחקן כדורסל, והוא מתחזק, לא נוסע בשבת. אז בקבוצה נותנים לו לישון במלון הזה עד שהמשחק יתחיל, כדי שלא יצטרך לנסוע מהמושב שלנו. אחרת הוא לא יספיק".
נושא השבת והספורט עולה הרבה לכותרות. פתאום ראיתי את זה מול העיניים, כשהבן הגבוה שלה הגיע לאכול את האוכל של אימא. נעים מאוד, הראל דדון. הוא משחק בעמדת הגארד, הקלע, במכבי רמת גן. איתם ישבה גם נועה, ארוסתו. עוד חודשיים חתונה, במזל טוב.
השארתי אותם שם על הדשא, עם האוכל ועם המשחק ועם השבת, אבל מאוחר בלילה הלכתי לבדוק.
נראה לי שגוגל לא הבין למה לראשונה אני נכנסת לאתרי הספורט. זה מה שקראתי שם: "דרמה גדולה בליגה הלאומית: מכבי עירוני רמת גן גברה על רמת השרון... הקבוצה פיגרה לאורך רוב שלבי המשחק וסבלה מאחוזי קליעה נמוכים אבל בדקות הסיום קיבלה את הראל דדון בשני מהלכים גדולים".
בהצלחה, הראל. וגם אם הייתם מפסידים הלילה – אתה מנצח.
