"שלום סיון, דיברת בשיעור האחרון שלך, על השואה, על הרב אהרונסון ועל ברכת 'שהכל נהיה בדברו'", כך נפתח המכתב מחגית ריין, אימא של בנייה ריין שנפל במלחמת לבנון השנייה. הרב אהרונסון קיבל במהלך השואה מרק לא-כשר, וראה שהציבור סביבו לא אוכל, ולכן אכל מול כולם וגם בירך לפני כן בקול רם 'ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו'. אחר כך הסביר שבברכת 'שהכול נהיה בדברו' אינו מתכוון לאוכל הלא-כשר שהכניס לפיו, אלא למציאות כולה. הוא מברך גם על הטוב וגם על הרע, כי הכול, הכול, נהיה בדברו."עלינו לחזק את עצמנו בכל דרך, וגם העובדה שאנחנו נאלצים לאכול מאכל אסור היא חלק מרצון הבורא, ואכן רוב הציבור אכל בעקבותיי", סיפר הרב אהרונסון. וחגית ממשיכה:
"הדברים מתחברים לי ליום הזיכרון. כשבאו להודיע לנו שבניה נהרג, נאלצנו לחכות שלושה ימים להלוויה, עד למציאת הגופה. היו לנו דינים מיוחדים על פי ההלכה. אסור להתפלל, למשל, וגם אסור לברך. תארי לך מצב בו את מכניסה משהו לפה ורוצה לברך, מכוח ההרגל, אבל אסור לך. כמה מוזר. אחרי שלושה ימים שבהם לא בירכתי, קיבלתי כוס מים לשתות בבית הקברות. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהודיעו לנו שבניה נפל שבה בירכתי על משהו. אמרתי 'שהכול נהיה בדברו', והבנתי פתאום את המשמעות. הכול ממנו, הטוב והרע. כרגע קברתי את בני, ואני אומרת 'שהכול נהיה בדברו'. מאז אני מברכת אחרת לגמרי את הברכה הזו, במשמעות שלמדתי בדרך הקשה".
