"זה הסוד שלי" אינה רק שעשועון מיתולוגי. זו גם כותרת לא רעה למה שקורה בסוף פרשת השבוע.
יעקב אבינו מקבץ סביבו את ילדיו ומברך אותם, אבל לא כולם שומעים ממנו שבחים ומחמאות ואיחולים. חלק מהם ננזפים. מה קורה פה?
פרשנים רבים מסבירים שלפעמים גם תוכחה היא ברכה. לשמוע מה היתרונות שלך וגם מה החסרונות שלך זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לשמוע, כי רק ככה תדע עם איזה כוחות לעבוד, ומה צריך לתקן.
הרב משה צבי נריה מסביר זאת בפסקה המקסימה הבאה:
"סוד הוא האדם, והאנשים – סודות מהלכים המה. פי כמה גדולה הסכנה שבתוך כל קול 'שיח הסודות', לא ישמע האדם את שיחו הוא, ויאבד אותו לגמרי. יעקב מוסר לכל אחד מבניו את סודו, את שליחותו וייעודו. בעיירות רוסיה היה נוהג שאנשי החברא קדישא היו אומרים לנפטר לפני הקבורה: דע, ששמך פלוני בן פלוני. אם למת הזכרת שמו היא חיונית, לחי - על אחת כמה וכמה. הרמח"ל פותח את ספרו המפורסם 'מסילת ישרים' כך: 'יסוד החסידות – הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו'. לא בעולם בכלל, אלא בעולם שלו"
