הסיפור מאחורי התמונה של הרבי יכול לעזור לחברה הישראלית

איך נצא מזה? בהרצאה באשדוד על הרבי מלובביץ' הראיתי את התמונה הזו. נדמה לי שכדאי שהציבור הרחב יכיר את הסיפור ואת הרקע ואת השקפת העולם. הרבי מלובביץ' הציג תפיסה מורכבת, עמוקה, שיכולה להועיל לנו רבות גם כיום, במצב הנוכחי:
רבים הופתעו כשאדמו"ר חסידי מברוקלין גילה כזה יחס של הערכה לחיילי צה"ל. הוא קודם כל נתן כבוד. כבוד למשרתים, כבוד למי שמוכן להקריב את חייו, כבוד למשפחות, כבוד לפצועים. אי-אפשר לספור את המיזמים של חב"ד בתחום, מבר-מצווה ליתומי צה"ל לאורך שנים, דרך עידוד וליווי לנפגעי טרור ועד לסיוע הנרחב במערכה הנוכחית.
במפגש הזה, שנחשב תקדימי, הוא אירח משלחת של פצועי צה"ל אחרי מלחמת יום כיפור. רבים מאותם נכים צעירים יצאו ממנו עם גישה אחרת לחיים. הוא ביקש לא לקרוא להם "נכי צה"ל" אלא בשם ראוי ואופטימי יותר - "מצויני צה"ל". הוא אמר להם: "כשהגוף נפגע, הנשמה מקבלת אקסטרה כוח, עוצמה כפולה".
יוסף קביליו, לוחם שאיבד את רגלו בקרב ברמת הגולן, סיפר: "הרבי עבר בינינו בסוף המפגש. הוא אמר לי רק שתי מילים: 'תודה רבה!'. אבל אלה היו בדיוק המילים שהלב שלי היה צריך לשמוע. מאז הפציעה ליוותה אותי תחושה מתסכלת: הקרבתי חלק מגופי, ואנשים אדישים כלפיי או מרחמים עלי. כשהרבי מלובביץ' אמר לי את המילים האלה הרגשתי שהוא אומר זאת כנציגו של עם ישראל ומבטא את ההערכה והכרת התודה על מה שנתתי".
חלק מחסידיו של הרבי משרתים בצה"ל. בימים אלה עלתה לכותרות משפחת יודקין מכפר חב"ד, שנאלצה להיאבק על נוסח המצבה של בנה ישראל, הי"ד.
אבל רגע, כל זה התקיים לצד הכבוד העצום שלו ללומדי התורה, לישיבות, לעולם החסידות והלימוד שהוא שאף להרחיב ולהגדיל. התורה אינה רק "כיפת ברזל" שמגינה עלינו, הסביר, היא תכלית חיינו וזהותנו. אין ספק שהוא היה מבקש היום, נוכח המצב, יותר לימוד תורה ויותר קיום מצוות.
אז איך זה הולך ביחד? כבוד הדדי, זו מילת המפתח. תחשבו שהדיון הציבורי היה מתחיל מנקודת המוצא הזו. מכאן אפשר לדבר.
ואם לעלות קומה, זה לא רק כבוד, אלא הבנה שיש תפקידים שונים, ושיש הרבה חזיתות ומשימות. למשל: רבנים בחו"ל שנלחמים בהתבוללות ובאנטישמיות, ופעילים בהצלחה בתחום החינוך, התבקשו על ידו לא לעלות כעת לארץ ולנטוש את קהילתם."אף מפקד לא נוטש לפני אחרון החיילים", הוא אמר. כלומר, זו המשימה שלכם, הישארו בחזית הזו. משפחות אחרות קיבלו עידוד נמרץ לעלות לארץ, ובהקדם.
חלק מהסטודנטים שבאו להתייעץ קיבלו המלצה להמשיך עד לדוקטורט, ולהצטיין מבחינה מדעית, ובכך להוות דוגמה. אבל אחרים - הופנו לעולם התורה. כך, למשל, הסטודנט הצעיר יונתן זקס הפך, בהשראתו, לרב הראשי של בריטניה ולפרופ'. "הרבי לא רצה ליצור רק חסידים", אמר הרב זקס, "הוא רצה ליצור מנהיגים". כל אחד קיבל יחס מרומם, כל אחד קיבל תפקיד ותחושת חשיבות - מקבצן ועד לזוכה פרס נובל, מנשיא ארצות-הברית ועד לנערה צעירה שבאה להתייעץ.
ואפרופו נערות שבאו להתייעץ, גם ביחס לנשים הוא היה מהפכן אבל שמרן. הוא דגל בהקמת ארגוני נשים ובהעצמת דור של מנהיגות יהודיות, תוך הקפדה על ההלכה ושמירה קפדנית על המסורת.
זו רק טעימה, אבל הלוואי שנתחיל בכך: כבוד, שיח, שליחות, משמעות. זו תפיסה הוליסטית, שיכולה להועיל לכולנו: יש שלמות שנוצרת בחיבור של כל המרכיבים.