"שלום סיון, אני קרובת משפחתו של ויקטור שמשון גרין, הנרצח השביעי בפיגוע ביפו בשבוע שעבר. לצערנו, היו לו חיים קשים מאוד והוא חי בתנאים קשים מאוד, אבל במהלך ההלוויה גילינו דבר נפלא: הוא אף פעם לא היה לבד!
אז רצינו להודות לאנשים מדהימים שהיו שם בשבילו, לאורך כל הדרך, ושמענו עליהם רק עכשיו:
לשני ומיכל, שהיו יותר מעובדות סוציאליות, עזרו לו למצוא תרופות ולהשתקם, וטיפלו בו במסירות במשך הרבה מאוד זמן.
ליעלון שנתן לו להתקלח בבית שלו, וגם בגדים נקיים כשהוא ביקש, והכל במאור פנים ובשמחה. הוא גם טרח לבוא עד באר שבע כדי לספר לנו את זה ולהעביר את המסר: לפעמים מה שבן אדם צריך זה חיוך, זו מילה טובה, לאו דווקא לתת צדקה, אלא פשוט להיות שם בשבילו.
ותודה לאביה שלא הכרנו עד שעלתה להספיד אותו בהלוויה וכך שמענו עליה. הם הכירו כשהיא מצאה את כרטיס קופת החולים שלו על הרצפה ולמרות שזה היה נראה חסר סיכוי, היא איתרה אותו ויצרה איתו קשר, אפילו שהוא היה 'דר רחוב'. מאז, היא הקדישה לו את הזמן ואת הלב שלה, עד כמה שיכלה.
היו עוד הרבה אנשים טובים שהוא פגש בדרך, שהיו שם בשבילו, שקיבלו אותו בפשטות כמו שהוא. היו לו חלומות ותוכניות, הוא אהב מוזיקה ואמנות, והוא ממש אהב את הים. הוא רצה להיות גולש.
מאז הילדות, ויקטור התמודד עם המון קושי. הוא נפל לפשיעה וסמים. רק בגיל מאוחר העובדות הסוציאליות גילו שיש לו אפילפסיה והוא בדיוק התחיל להשתקם, ולקבל טיפול מעמותה שנותנת תרופות למעוטי יכולת. הוא עצמו היה נעים וחייכן. אחת העובדות הסוציאליות אמרה לנו שהוא כל כך הוקיר תודה, והיה כל כך שמח ואופטימי, שהיא פשוט רצתה לעזור לו.
ההלוויה הייתה ב-7.10 וזה היה סמלי מאוד, לגלות שוב כמה טוב יש בעם שלנו. כשם שהאויב שלנו לא מבדיל בינינו ומתייחס לכולנו בשנאה, גם אנחנו צריכים לא להבדיל ולתת לכל אחד אהבה.
בשורות טובות".
