העם עם הגולן, ועם יעקב אבינו

מנסה לעשות לעצמי סדר במחשבות: דווקא ביום כל כך סוער, יש שלוש מילים בפרשת השבוע, פרשת וישלח, שיכולות לעזור לנו - "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי". כך מסביר יעקב אבינו בפרשה את ההבדל בין עם ישראל לבין האויבים שלו.
אנחנו מתנהלים לאט, אבל בטוח. בלי הפרשנות הזו, בלי הסבלנות הזו, אפשר פשוט לחשוב שהעולם השתגע. שהכול כאוס, הכול מפחיד. אבל צריך לספר את הסיפור נכון: זה לא בלגן. יש פה מהלך גדול, ארוך. יש לו כיוון ותכלית. קורות כאן תזוזות היסטוריות, תנ"כיות. עם ישראל חוזר לארצו אחרי אלפיים שנות גלות. זה לא קל. העולם כולו צריך ללמוד מאיתנו להבחין בין טוב לרע, בין קדוש לטמא. מי ששותף למהלך הזה יבורך. מי שיפריע לו, ייזרק בסוף לפח האשפה של ההיסטוריה.
עם ישראל הוא קטן ונצחי. האויבים שלנו הם גדולים וזמניים. אבל יעקב אבינו אומר בפרשה לעשיו, האויב שלו שנראה יותר מרשים וחזק, שהקצב שלנו אחר. "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי" זה בעצם "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". וגם איש הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
זה יום היסטורי. אחרי 52 שנים של שלטון דמים בסוריה, משטר אסד נעלם בן לילה וישראל כבר נכנסת לסוריה. מי זוכר את נשיא איראן שפשוט התרסק במסוק שלו. את מבצע הביפרים המרהיב. את חיסול נסראללה. את סינוואר שחוסל כעוד מחבל, ואז התברר מי הוא. ואת כל הפעולות שלעולם לא נדע עליהן.
האירועים עוד בעיצומם, ואנחנו לא באמת יודעים. כמה מצחיק (או עצוב) לקרוא פרשנויות מלומדות של "מומחים" מעונבים ומכובדים, רק מלפני יממה. מול טלטלות כאלה - אפשר קודם כל לשמוח על עוד רשע אכזר שנופל. וגם לקוות ולעשות ולהתפלל. ולהודות לכל העוסקים במלאכה (בעיקר מאחורי הקלעים, בשקט). וגם - לדעת להכיל את המורכבות, את הצער ואת התקווה ביחד. ולהתמלא ענווה, אמונה וחוסן.
ובפרט כעת בחודש כסלו, להיזכר בסיפור החנוכה, שמלמד אותנו שיש ניצחונות וישועות, ניסים ונפלאות, בימים ההם וגם בזמן הזה. הרי גם בזמן אמת, המכבים לא ידעו שהם עוד יהיו חג בלוח השנה שלנו. איך נראה את הימים האלה בעוד 50 שנה?
המציאות הפתיעה אותנו כל כך לרעה בשמחת תורה תשפ"ד, מעל לכל דימיון. אבל המציאות יכולה גם להפתיע אותנו לטובה, מכיוונים שאפילו לא חלמנו עליהם. "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי". הניצחון הסופי שלנו בוא יבוא, והעולם הולך ומתקדם אל הטוב. וכבר אמרו רבותינו: עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב... אולי לא סתם זה פס הקול שלנו כעת.
בשורות טובות.