ֿקבוצה של סטודנטיות לסיעוד שלחה אליי את הקטע הבא, שהן שלחו הבוקר גם לחברות שלהן לספסל הלימודים:
"פרשת שמות זו הפרשה שלנו! של המיילדות, של האחיות, של אנשי הסיעוד והטיפול הרפואי. הגאולה מתחילה משפרה ופועה, שתי מיילדות, שמלמדות אותנו כל כך הרבה:
ֿמסירות נפש להצלת חיים - בפרשה, המיילדות מקבלות הוראה מפרעה להרוג את התינוקות היהודיים. אבל מה הן עושות בפועל? 'וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים'. הן מסרבות לפרעה ומצילות את התינוקות.
חיבור פנימי. - מקור הכוח לאומץ ולנחישות של המיילדות היה החיבור הפנימי שלהן לאלוקים: 'וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים'.
מקצועיות ואנושיות. - מה הייתה הגישה הרפואית-סיעודית של המיילדות? הן נקראו שפרה ופועה. והשמות מעידים על המהות שלהן. רש"י מסביר:
שפרה - משפרת את התינוק, מנקה אותו, מטפלת בו ודואגת לבריאותו.
פועה - פועה, שרה ומדברת לתינוק, מנחמת ומרגיעה אותו.
בפרשה רואים קודם כל ששפרה ופועה היו עובדות ביחד. לטיפול מקצועי צריך צוות. אבל הן לא עובדות רק לפי הפרוטוקול. הן מחייכות, מרגיעות, מנחמות. במציאות חשוכה של שיעבוד ורוע, שפרה ופועה היו אור.
שנצליח כולנו בלימודים בעזרת השם, ונזכה להיות אחיות בישראל כמו שפרה ופועה - מסורות, מחוברות, מקצועיות ואנושיות".
אמן. ובשם רבים - גם תודה גדולה.
