הצלחה היא הסכנה הכי גדולה

מה הסכנה הכי גדולה, על פי פרשת השבוע? הצלחה! באופן מפתיע פרשת ״עקב״ שנקרא השבת, מזהירה אותנו לא מפני כישלון, אלא מפני הצלחה שמבוססת על טעות:
"וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".
עם ישראל עומד להיכנס לארץ, אחרי ארבעים שנה במדבר. כשאלוקים מוביל אותך כל רגע במסע ודואג באופן אישי לכל מחסורך, קל יותר לזכור מי אחראי על הכל.
ולכן משה רבנו מזהיר את עם ישראל, ולמעשה כל אחד ואחת מאיתנו: אתם נכנסים לארץ. בארץ ישראל יהיה לכם בית ושדה. תקימו משפחה. תעבדו ותקצרו. תעבדו ותצליחו. ודווקא אז, אתם עלולים לשכוח מי המקור לכל הברכה הזו. לחשוב שהכול זה אתם ורק אתם. ליפול לשיכרון כוח, לגאווה, לזחיחות, לאדישות, לכפיות טובה, לכפירה.
רגע, אז מה מצפים מאיתנו? לא לעשות כלום? להיות פסיביים, לא פעילים בעולם, לא מצליחים? לא להשתמש בכישרונות ובכוחות שלנו? ממש לא. הפסוק הבא בפרשה נותן לנו את התשובה לעשייה מבורכת:
"וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".
זו ההצלחה האמיתית. אכן, על כל ההישגים האלה עבדת והתאמצת, אבל מי שנתן לך את הכוח לכך, את האפשרות והאמצעים לעשות זאת - הוא אלוקים. הוא "הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", והוא נתן לך את הכוח הזה למטרה מסויימת: לעשות טוב, למלא את העולם בקדושה, לתקן אותו.
משה רבנו מבקש מאיתנו בפרשה להצליח - ולזכור להודות. לשמוח בשפע ובעשייה. להשתדל ולפעול בעולם, אבל לא לשכוח את המקור לכל הברכה הזו.
יהי רצון שנצליח להצליח ככה.