בכל קהילה שפגשתי בימים האחרונים בארצות הברית, בכל בית ספר, בכל פורום, כששאלתי מה הם האתגרים, חזרה המילה הזו – "התבוללות". אבל היום מציינים שנתיים לפטירתו של הרב פרופ' יונתן זקס, הרב הראשי של בריטניה ואחד הקולות היהודיים הבולטים בדורנו. כשניסיתי לשחזר את כל המפגשים שלי איתו, נזכרתי במילה אחרת לגמרי – "גְּדוּלָּה".
הרב זקס לא צעק על אנשים: "אל תתבוללו!". הוא ידע שזה מתחיל הרבה קודם, בחינוך יהודי איכותי מגיל אפס,
והקדיש לכך מאמצים רבים.
הוא האיר לאנשים בעוצמה כל כך גדולה את הזהות שלהם, שהם פשוט רצו להמשיך אותה הלאה, לדור הבא.
הוא בחר לעורר בנו השראה, גאווה יהודית. לכן הוא סיפר לנו כמה מופלאה הירושה שקיבלנו מהדורות הקודמים, וכמה עלינו לפתח אותה עוד יותר. "כששמים את היהדות בראש סדר העדיפויות – לא מפסידים. העולם מכבד יהודים שמכבדים את יהדותם", הוא נהג לומר. "אני יהודי - כדי שקולם של מאות הדורות שלפניי ימשיך להישמע. אני מעריך תרבויות אחרות, אבל אני דבק בעמי, במורשתי ובאלוקיי".
זה עיקרון גדול בחיים בכלל: לא רק להגיד בזעם מה לא, אלא להגיד מה כן, ליצור מוטיבציה ומשמעות.
לזכרו של הרב יעקב צבי בן דוד אריה.
