"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ": צמיחה פוסט טראומטית

אנחנו מתחילים לקרוא השבוע בתורה את ספר שמות. עוברים מספר בראשית, ספר המשפחה, לספר שבו המשפחה הופכת לעם, לאומה, עד היום. יש בספר שמות הרבה מסרים חשובים עבורנו, הנה רק אחד מהם: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". ככל שהמצרים התעללו והעבידו אותנו בפרך במטרה לשבור אותנו, אנחנו דווקא צמחנו וגדלנו ופרצנו. התחברנו לזהות שלנו, וגם אחד לשני.
יש מונח פסיכולוגי מקצועי, ששמעתי עליו לראשונה מהרב אהרון דרמון, ואני חושבת שחשוב להכיר כיום: PTG, כלומר – צמיחה פוסט טראומטית. שינוי חיובי שמגיע בעקבות קושי וטלטלה.
הכוונה היא לא רק למילה הפופולארית "חוסן", לא רק חזרה לשגרה ולתפקוד תקין. הכוונה היא לצמיחה ולשיפור חיובי דווקא מתוך המצוקה. זה תחום שלם בעולם הטיפול, שעוסק בהגעה למקומות חדשים וטובים אצל המטופל, מקומות שהוא לא היה מגיע אליהם בלי הטראומה.
ספר שמות חושף בפנינו שזה חלק ממנגנון ההפעלה העמוק שלנו, של עם ישראל, כבר אלפי שנים. היכולת שלנו לצמוח מתוך משבר. מייד אחרי השואה, למשל, העם לא שקע באבל ובשיתוק, אלא התקדם וחזר לארץ ופרח בכל התחומים.
נסו להביט רגע במילים האלה, במשמעות שלהן, ובקשר שלהן לאתגרים שלנו כיום, ברמה האישית בחיים שלכם, וברמה הלאומית של כולנו: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".
יהי רצון שנזכה להפעיל את המנגנון העתיק הזה גם היום.