וזכרתם

היום הוא יום השנה לקרב סולטן יעקב, במלחמת לבנון הראשונה. 37 שנים חלפו, אבל זהו יום השנה הראשון שבו יש למשפחתו של זכריה באומל קבר לעלות אליו, לאחר החזרת גופתו. כך כתב לי המחנך הרב אלעד ברנד:
"בימים אלה, בישיבה התיכונית בקיבוץ שעלבים, למדו יותר מ-100 נערים לעילוי נשמתו של זכריה. הם כולם ערכו סיום מסכת, בערב חגיגי משותף. סיפורו נלמד בכל הכיתות ונגע בלבבות. העובדה כי גופתו נמצאה אחרי כל השנים יחד עם הציצית שלו, העניקה כוח לכל אחד להתחזק במצווה הזו, וגם הדפסנו לכולם חולצה בסיום הפרויקט לזכרו. הערב המרגש נערך לא רק סמוך ליום השנה לנפילתו, ולא רק סמוך לחופש הגדול, אלא גם בשבוע שבו קוראים בתורה את פרשת שלח, שבה מוזכרת לראשונה מצוות הציצית. וכך קראנו בשבת בבוקר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. כלומר, הציצית אינה 'עוד מצווה', היא אמורה להיות תזכורת תמידית לכל המצוות והערכים שלנו. יש פרשנים שמסבירים שמיד לאחר חטא המרגלים – ניתנה לנו מצוות ציצית, כדי שלא נתבלבל כמוהם ונשכח מהי משימתנו. התלמידים יצאו לחופש הגדול כשהם מחוברים לסיפורו של זכריה, ללימוד תורה ולמצוות הציצית, בתקווה שהערכים האלה ילוו את כולנו גם בחופשה".
לזכרו.