זהירות, חמאס מנסה לחטוף את התודעה שלנו

ובמלחמה הזו, אנחנו כנראה הולכים לחוות בימים הקרובים שיאים של רגש קיצוני:

עצב קיצוני עם שובם של אחים יקרים שנרצחו, אחים שאנחנו כמעט מכירים אישית.

וגם שמחה קיצונית עם שובם של אחים יקרים ששרדו, אחים שגם אותם אנחנו מרגישים שאנחנו מכירים כמעט אישית.

ואת כל הריאליטי הנורא הזה מביים ארגון רצחני, איסלמי-נאצי, שחוטף ורוצח ומתעלל בהם, וגם בנו, עד הרגע האחרון. והוא גם כל כך שמח לסכסך בינינו. מנסה שנשכח שהוא האויב האמיתי של כולנו.

זכיתי להכיר את שלי שם-טוב כמה ימים אחרי שבנה עומר נחטף. נפגשנו בתפילה גדולה שאורגנה אז בכותל המערבי. מאז, באינספור הזדמנויות, בשבתות ובחגים, בראיונות ובסתם ימים של חול, ראיתי דבר מדהים: דווקא היא – לא נתנה לחמאס לחטוף לה את התודעה. תמיד דיברה רק על אחדות ועל תפילה, על עוצמה ועל שורשים, על רוח ועל כוח. שוב ושוב חזרה לסיפורים על עומר, ששומר שבת גם בשבי, ושוב ושוב נזפה במי שהחליש אותה, ורק ביקשה שנשלח לה ולעומר כוחות.

ננסה גם כאן ללכת בדרך הזו, ונעבור מתעמולת חמאס שמציפה אותנו – אל מילים צלולות של אמת, מילים שקראנו בשבת האחרונה בפרשה.

בימים מאתגרים כאלה כדאי להיזכר בסיפור הגדול, במעמד הר סיני, במילים ששמענו שם מאלוקים ועדיין מהדהדות באוויר, מזכירות לנו מי אנחנו:

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי – וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

עם ישראל שומע כאן לראשונה על ברית ועל סגולה. יש לנו תפקיד וייעוד, ועוד נצמח מכל זה ונהיה, בעזרת השם, מה שאנחנו אמורים להיות בעולם.

בשורות טובות.