כמה אוצרות בחיים פספסנו כי היינו עסוקים מדיי? האם בשורה מדהימה יכולה להגיע ישירות עד אלינו, אבל אנחנו פשוט לא נשמע?
משה רבנו פונה בפרשת השבוע, פרשת וארא אל עם ישראל, וחדשות נפלאות בפיו: אחרי שנים של עבדות במצרים, יציאת מצרים עומדת להתחיל.
אבל שימו לב לתגובה של בני ישראל לנאום המרגש שלו: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". הקושי הפיזי הגדול, העבדות, הגזירות - לא איפשרו להם לשמוע.
פרשנינו לוקחים זאת לדורנו: האם אדם יכול להיות כל כך טרוד ועסוק, שהוא לא שם לב שנפתח לו פתח לצאת לחירות? האם ה"דחוף" יכול להכריע ולהביס את ה"חשוב"? האם הזמני יכול להשתיק את ההיסטורי?
התשובה היא שזה בדיוק מה שפרעה ניסה לעשות, להעמיס עליהם עבודה קשה כך שהם יהיו טרודים ולא קשובים לשום דבר אחר. וזה מה שהיצר הרע מנסה לעשות לנו עד היום.
בספרו "מסילת ישרים" כותב רבי משה חיים לוצאטו שכולנו צריכים להיזהר מאוד מ"שיעבוד" כזה: "אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו – להכביד עבודתו בתמידות על ליבות בני האדם, עד שלא יישאר להם רווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים".
האם אנחנו קשובים ומשאירים לעצמנו "רווח להתבונן"?
מוזמנים לשים לב לסכנה של "קוצר רוח ועבודה קשה". שלא נפספס דברים גדולים.
