תסתכלו בתמונות האלה. זו לא משפחת ביבס. אלה משפחות שלמות שנרצחו.
אלה הם האויבים שלנו ודווקא הידיעה הברורה מי האויב שלנו ועד כמה הוא אכזרי יכולה להועיל, כי ממנה אפשר להפנים את המצב האמיתי ולהתחיל לחשוב על פתרונות. כדאי שנפנים: צעירים על אופניים וקשישים על קביים פלשו באלפיהם כדי לשרוף, לאנוס ולרצוח. רובם מעידים שישמחו לעשות זאת שוב. אנחנו לא כמוהם, ולכן אנחנו מדחיקים את הרוע הזה, מעדיפים לחפש את הבלתי מעורבים. אבל לא נשכח: 38 ילדים נרצחו בטבח שמחת תורה, מהם שבעה ילדים שעוד לא מלאו להם שש. 20 ילדים התייתמו משני הוריהם, 96 התייתמו מהורה אחד. 42 ילדים נחטפו לרצועת עזה.
לא חסרות דוגמאות נוראות: עומר קדם סימן טוב בן השנתיים נרצח לצד אחיותיו, התאומות שחר וארבל בנות החמש וחצי בניר עוז. הנה גם הוא, בתמונה.
לא מזמן כתבה לי יהודייה מקנדה שהיא קראה לבתה אלין, על שם אלין קפשיטר "המפורסמת". התביישתי. יהודייה מקנדה זוכרת סיפור שכנראה שכחתי. בגוגל גיליתי שאלין בת השבע נרצחה יחד עם אחיה איתן בן החמש וההורים דינה ויבגני, באזור שדרות. הנה גם התמונה שלהם. "חשבתי שלא תהיה למשפחה הזו שום הנצחה, אז החלטתי שהתינוקת שלי תנציח אותם", אמרה הקנדית, ואני הודיתי בליבי על התזכורת.
מחבלי חמאס היו חוטפים ורוצחים באותו יום, ובכל יום, לא רק ג'ינג'ים ולא רק תינוקות. ואולי צריך ללכת עוד אחורה. משפחת חטואל (בתמונה), וגם משפחת פוגל, ועוד ועוד. הרצחנות הזו לא התחילה פתאום בבוקר שמחת תורה.
מילים אלה לא נכתבות כאן כדי לדכדך אותנו יותר, אלא כדי להזכיר לנו אמת שנדמה לי שהייתה ברורה וצלולה ב-7.10, ואסור לשכוח אותה. זה האויב שלנו. אלה ערכיו. עכשיו בואו לא נחזור אל הטפל, אל השולי, ונחשוב ברצינות מה תפקידנו מולו ואיך להגיב.
