כך כתב הלילה אורי מלמד: "זה לא עשן המנגלים, לא פטישי הפלסטיק תוצרת סין, לא חידון התנ״ך העולמי לנוער יהודי בהנחיית אבשלום – איך הוא לא מזדקן – קור, לא 180 משפחות מצטופפות ב'על האש' על חתיכת דשא ליד צומת גולני.
זה לא רכב עם דגלים בשלושה חלונות כי את הרביעי לקחה הרוח לך תדע לאן, לא מצעד שירי יאיר רוזנבלום, לא המטס מעל מוזיאון חיל האוויר בחצרים רק חמש מקסימום ארבעים ושבע דקות מבאר שבע.
זה לא טקס הדלקת המשואות, לא בית הנשיא מעניק את אות החייל המצטיין לעולה חדש מארגנטינה שאחותו בדיוק משתתפת בחידון, לא צידנית מלאה בקבבים, פרגיות, נקניקיות, כנפיים וכמובן סטייקים לעיקרית, לא ילדים עם ספריי קצף, לא המסוק שלוקח את שרית חדד מהבמה בקרית גת לבמה באור עקיבא, לא שרשרת דגלוני ישראל בחסות הבנק.
טוב, זה גם. אבל יום העצמאות הוא בעיקר מה שהנביא עמוס אומר כאן:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּוצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹושֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת, וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ".
