מזל טוב. בשבת קוראים את פרשת "בחוקותיי", שחותמת את הספר המאתגר ביותר, ספר ויקרא. בספר בראשית נברא העולם, בספר שמות יוצאים ממצרים, ספר במדבר מלא בעלילות הנדודים המרתקות וספר דברים הוא נאום הפרידה המרגש של משה רבנו. וספר ויקרא? יש בו בעיקר מצוות והוראות, כמעט בלי סיפורים, והרבה עיסוק בהקמת המשכן.
פרשנים רבים מציינים שדווקא לכן, ספר ויקרא הוא החשוב מכולם. התורה היא לא ספר מתח או פורמט ריאליטי סוחף. היא דורשת נאמנות, קשר והשקעה - לא רק כשהכול קל ומעניין. אם אין לנו סבלנות לספר ויקרא, איך תהיה לנו סבלנות לחלקים מאתגרים כאלה בחיינו? האם אנחנו רוצים להיות אנשים שמחפשים רק רגעי שיא נוצצים ובורחים מאתגר?
הסופר היהודי-אמריקני הרמן וווק, זוכה פרס פוליצר, כתב פעם על הנאמנות היהודית המיוחדת הזו:
"מו"ל אחד החליט להוציא את התנ"ך בגרסה קלה. הוא עיבד את חומשי התורה ופשוט השמיט את כל הדינים. ספר ויקרא קוצר לחצי עמוד בערך. אבל היהודים מעולם לא קיצצו מילה אחת מן התורה. תוכנית בניית המשכן וסיפור קריעת ים-סוף – ערך אחד להן בעיניהם".
בשבת נוכיח זאת שוב, עם סיום קריאת 859 הפסוקים של ספר ויקרא. וכשם שמכריזים בבתי הכנסת בסיום קריאת חומש, נכריז גם כאן: חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק.
