זה אחד הסיפורים היפים ששמעתי: הרב שלמה זלמן אוירבך היה רב גדול, תלמיד חכם, פוסק הלכה מפורסם.
לקראת פסח, כששאלו אותו מה ללמד ילדים בגיל הגן, הוא אמר: "ללמד אותם שחמץ – זה חמץ".
וכך הוא הסביר את המשפט המוזר הזה, שנראה מובן מאליו: אנחנו מרבים לדבר על כך שהחמץ מייצג את היצר הרע, את הגאווה, ולהגיד שהמצה מסמלת פשטות וענווה, בעוד הלחם הוא מנופח. אנחנו מדברים על ביעור החמץ הפנימי שבתוכנו, וכל זה נכון ונפלא, אבל קודם כל – חמץ זה חמץ.
צריך ללמד ילדים קטנים על פירורים של לחם ופיתה, שאותם צריך לנקות ולהוציא מהבית לפני פסח, ושאסור לאכול אותם בפסח. צריך להתחיל מהבסיס, מהמצווה המפורשת שכתובה בתורה.
אחר כך אפשר וגם מומלץ לעלות קומה, ולהוסיף עוד פירושים ומשמעויות...
לפעמים אנחנו כל כך להוטים לחפש את הרעיונות העמוקים והסמליים, שאנחנו שוכחים את השלב הראשוני. בין אם מדובר בחינוך ילדים, בזוגיות או באמונה - לפני שמנסים לפרש ולהעמיק, חשוב להתחיל מהמעשה עצמו, מהבסיס הפשוט.
בהצלחה.
