הערב נדליק נר ראשון של חנוכה, ואני רוצה לעשות פה תיקון: לפני שנה סיימתי הרצאה בקריית מוצקין על חנוכה. חשבתי שהיה מצוין.
דיברתי על הקרב של היהודים נגד התרבות היוונית, על המאבק הרעיוני של עם ישראל גם כיום מול תרבות זרה, על המסר העמוק של הדלקת אור דווקא בשיא החושך, כשהימים כל כך קצרים וחשוכים וקרים. הוספתי כמה סיפורי גבורה ואור מודרניים, של ימינו. אז חשבתי שהיה מצוין, אבל טעיתי.
בסוף ההרצאה ניגשה אליי אישה צעירה, עם מבטא רוסי קל, ושאלה: "רגע, תכלס, איך מדליקים נרות ומתי וכמה?".
נשארתי איתה להרצאה פרטית קצרה, כשעוד כמה אנשים בקהל נשארים לשמוע. הבנתי שם דבר גדול: בעידן היהודי החדש הנוכחי, צריך לדבר על התכלס. אנשים רוצים היום עשייה. מצוות. פרקטיקה. אחר כך אפשר להוסיף פירושים יפים ועמוקים.
אז הנה, אכתוב גם כאן: היום מדליקים נר ראשון של חנוכה, ונר נוסף – השמש. לפני ההדלקה מברכים שלוש ברכות: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה.", ואז "שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה" וגם – "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". בשאר הימים – רק את שתי הברכות הראשונות. אחרי ההדלקה אומרים את המילים היפות של "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ", שרים "מָעוֹז צוּר", ויש עוד הרבה מנהגים ומזמורים. זה גם זמן לתפילות אישיות, מול הנרות.
חוץ מהדלקת נרות החנוכה, יש עוד מצוות בשמונת הימים האלה: אמירת ה"הלל" (פרקי תהילים של הודיה) בתפילת שחרית בבוקר, קריאה מיוחדת בתורה, הוספת "עַל הַנִּסִּים" לתפילה ולברכת המזון ויש גם המון מנהגים, שאינם הלכה – סביבונים, לביבות, סופגניות, דמי חנוכה ועוד.
בהרבה מאוד הזדמנויות השנה, האישה מקריית מוצקין השפיעה עליי. רציתי להתחיל בקומה השלישית, וחזרתי לקומה הראשונה, לבסיס. הרגש היהודי העוצמתי שאנחנו מרגישים צריך תרגום לכלים מעשיים, ולא כולם למדו הכול בבית הספר, ולא כולם זוכרים. ידע הוא כוח. תחלקו אותו.
חנוכה שמח!
