הטקסט קצת ארוך, אבל בעיניי שווה את הזמן שלכם. הזוכה בחידון התנ"ך העולמי למבוגרים שנערך השבוע הוא שמשון ג'יקוב. הוא בן 33, נשוי ואבא ל-3, איש חינוך מהעיר בית שמש, ובדברים שכתב יש הרבה מסרים לכולנו:
"וואו. 6 שנים. 6 שנים שאני יודע כל בוקר וכל ערב, שיש הספק שצריך להתקדם בו. 6 שנים שאני רודף אחרי סיום סבב של התנ"ך, ומתחיל מייד סבב חזרה נוסף. 6 שנים שהלימוד המתוק הזה מלווה אותי, ממלא אותי, מחייה אותי. נותן לי משמעות, יעד, וניצול של זמן.
6 שנים שרשימות ופרטים שלא הייתי מעלה על דעתי שאפשר בכלל לזכור, וששווה בכלל להתאמץ לנסות, מתגלים כאפשריים לזכירה ועוד איך. 6 שנים שבהן הפסוקים הפכו לחלק ממני. לאהובים, למוכרים, למתוקים. 6 שנים שבהן אני מפרנס את חברות השוקולדים והגלידות על מלא, כי בכל לימוד חייב שיהיה גם משהו טעים בפה.
6 שנים שבשבת, בשעות חלון בהוראה בבית הספר, בראש השנה וביום כיפור, בפורים ובתשעה באב, בחופשים ובסתם ימי חול שגרתיים, תמיד צריך להתקדם בלימוד. 6 שנים שבהן אני לוקח את התנ"ך איתי לכל מקום.
אנחנו מתלהבים תמיד מאנשים שעשו דברים יוצאי דופן. וחשוב לי שנזכור, ושאני אזכור, שמאחורי כל זה יש דרך ומאמץ והשקעה. ושום זכייה לא באה בלי זה. והזכייה חשובה ונעימה, אבל העיקר הוא הדרך. והעיקר – גם ליהנות מהדרך. זה יעד חשוב בפני עצמו. ולי היה חשוב כל הדרך ליהנות. בפרט כשמדובר בלימוד תורה. תמיד השתדלתי ללמוד בכיף.
ובדרך, חברי הקרוב ביותר היה הספסל שבפארק. שם למדתי שנים, בין העצים לקול ציוץ הציפורים, בשקיעות ולפעמים גם בזריחות, ובעיקר בלילה בחושך לאור הפנס. היה גם לימוד ברכב (בפרט בסגרים בימי הקורונה), ולפעמים בראשי הרים שבאזור בית שמש (האזור שהוא אולי היפה ביותר בארץ, לדעתי). תמיד בלי להעמיס יותר מידי, עם הקשבה ליכולות ולצרכים שלי, אבל גם לרוב עם יעד יומי וחודשי שממריץ אותי קדימה.
ובקיץ כשחם, ופתאום בא ענן ומכסה את השמש, וקצת יותר קריר ונעים, ויותר כיף ללמוד, אחחח זה תענוג. ובחורף כשקר והידיים קפואות, והרוח פוגשת את הפנים, ופתאום מציצה קרן של שמש מבעד לעננים ומחממת אותך, באיטיות נעימה, על אש נמוכה, אחחח אין תענוג שיכול להשתוות לזה.
בדרך כלל אני לא דוגל בתחרותיות, אבל אין דבר יותר אדיר מהתחרות הנפלאה הזאת של חידון התנ"ך. בלעדיה לעולם לא הייתי עושה את מה שעשיתי. זה חייב אותי, זה דרבן אותי, זה דחף קדימה בעוצמה. וזה גילה לי כמה כוחות מבוזבזים יש בי. בכולנו.
ובשבועות שלפני החידון, כשהתקופה הפכה אינטנסיבית מאוד, ידעתי כל הזמן שהתקופה קשה, אבל גם שאתגעגע אליה כל כך. כי אין דבר יותר מתוק מזה – כשאין זמן לנשום, והלימוד ממלא לך את הנשימה.
זה מתוק כי כשהתעוררתי בארבע או בחמש בבוקר, ידעתי שאני מייד קופץ ללימוד. וזה מתוק כי 10 או 12 של לימוד ביום לא מרגישות ארוכות מידי. וזה מתוק כי מתי עוד אצליח להתנתק מהפלאפון ל-6 שעות ברציפות (זה השיא שלי). וזה מתוק כי בועה נעימה עוטפת אותך, בעיקר בתקופה האינטנסיבית הזאת של הישורת האחרונה.
והנה, כבר עכשיו אני מוצא את עצמי כותב כל מיני טקסטים כאלה בשש בבוקר, עם תיאורים ארוכים מדיי על תהליכים שעברתי, במקום להשקיע את הזמן שלי במה שחשוב באמת. אחחח, זאת הייתה תקופה. אתגעגע.
בעצם, אני מתגעגע כבר עכשיו".
תודה, שמשון, על כך שהכנסת אותנו לחוויה האישית המרגשת. נדמה לי שעשית לכל מי שקורא - קצת חשק ללמוד יותר.
