וכך כותב הרב חגי לונדין: "יבוא יום, והוא לא רחוק, שבו משבר הקורונה יהיה מאחורינו. אולי זה ייקח כמה חודשים, אולי פחות, אולי יותר. התרופה תימצא, האנושות תלמד לחיות עם הנגיף בצורה כזו או אחרת, עקומת החולים תשתטח, הכלכלה תתייצב.
ואז יבוא הרגע שבו כל אחד יתייצב מול ילדיו, חבריו, מול עצמו, ובעיקר מול אביו שבשמים – ויענה על שאלה: כיצד הוא תיפקד בזמן המשבר?
האם הוא איבד עשתונות, התמלא ייאוש, הקרין פסימיות, זלזל בהוראות, הסית וזרע תסכול ופחד? או שביצע את תפקידו, הקפיד על הבטיחות, דאג לזולת, היה מלא אמונה, ביטחון, קור רוח, אופטימיות ופרופורציה?
אנשים משני הסוגים היו קיימים לכל אורך ההיסטוריה: בעת הקדומה, בימי הביניים, בזמן מלחמות העולם, במלחמת יום הכיפורים, בזמן משברים כלכליים ובעת שהיקרים לנו חלו במחלה קשה.
אני מאחל לכולנו שנוכל לענות שהיינו מהסוג השני. המילה 'יהודי' מבוססת על המילה 'הודאה': 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה', מלמדים חז"ל. אלוקים נמצא תמיד. גם כשקשה. דווקא כשקשה.
עכשיו זו שעת המבחן.
נעמוד בו".
